מעצב פנים גרם לנזקים מבניים בדירה. מי אחראי?

שיפוץ "בקטנה"? בעל דירה שרצה לשפר את דירתו לא חשב שיצטרך היתרים, קבלנים או מהנדסים, ושכר מעצב פנים לביצוע העבודות. אף אחד מהם לא שיער מה תהיה התוצאה.   

בית משפט השלום בחיפה הכריע באחרונה בתביעה של בעל דירה לפיצוי על נזקים שנגרמו לדירתו בעקבות שיפוץ, שהסתיים בנזקים של יותר מ-140 אלף שקל. בית המשפט קבע כי השיפוץ הרציני שהתובע ביקש לבצע הצריך עבודות הכנה רציניות, והטיל את האחריות עליו ועל מעצב הפנים ששכר.

בעל הדירה שברחוב פרנקל פלג בחיפה שכר ב-2010 מעצב פנים ומהנדס, לאחר שקיבל עליהם המלצות רבות.

לפי תביעה שהגיש נגד המעצב כ-3 שנים לאחר מכן השיפוץ לא התנהל כשורה שכן המעצב ביצע בדירה שינויים מבניים באופן שגרם לטענת הבעלים לנזק של כחצי מיליון שקל.

התובע טען שהמעצב החליט על דעת עצמו להרוס חלקים שלא היה אמור להרוס כגון קורות, עמודים תומכים וברזלים פנימיים. לטענתו, אחרי השיפוץ הוא נאלץ לבצע סבב תיקונים בעלויות גבוהות מה שמנע ממנו להשכיר את דירתו. כמו כן הוא טען כי הנזקים גרמו לירידת ערך "פסיכולוגית" של 5% משווי הדירה (250 אלף שקל).

מנגד הנתבע טען שפעל בהתאם להוראות התובע והמהנדס, ואף הציג אישור בכתב להריסת הקיר החיצוני בכניסה. הוא הוסיף שהתובע והמהנדס לא הגישו לו תכניות מסודרות והתובע אף לא טרח לקבל היתר בנייה לשינויים שביקש לבצע. הנתבע אף הציג חוות דעת מומחה שלפיה לדירה נגרם נזק מזערי שעלות התיקון שלו עומדת על 8,000 שקל לכל היותר. 

מאחר שכל אחד מהצדדים הציג חוות דעת שתומכת בעמדתו, השופט אהרון שדה מינה מהנדס מטעם בית המשפט לבחינת המצב לאשורו. חוות דעתו של המהנדס העלתה כי גם התובע וגם המעצב נהגו ברשלנות: התובע כשל בכך שלא ביקש היתר בניה ולא מסר לנתבע תכניות אדריכליות והוראות ברורות, ואילו הנתבע, מעצב פנים שאינו קבלן רשום, לא היה רשאי לבצע  בעצמו עבודות מבניות החורגות מ"שיפוץ קל".

"אשם תורם של 50%"

השופט שדה הסכים עם עמדת המומחה שמינה. הוא הדגיש שהנתבע היה צריך לסרב לבקשות התובע והמהנדס במקום "ללכת אחריהם בעיניים עצומות", ואילו העובדה שהתובע לא טרח לבקש היתרי בנייה לשיפוץ המאסיבי מעידה על היערכות ותכנון כושלים.  

לנוכח ממצאים אלה השופט החליט לחלק את האחריות לנזקים שווה בשווה בין התובע לבין הנתבע, כלומר, הטיל על התובע מה שנקרא בעגה המשפטית "אשם תורם" של 50%.

באשר לנזקים, נקבע כי אמנם בית המשפט מכיר בקיומה של ירידת ערך "פסיכולוגית" –  עמדת הנחיתות שממנה יגיע התובע כשירצה למכור את הדירה לנוכח החשש שצמח בתודעתו כי היא אינה חזקה כשהייתה.

ואולם, מאחר שכל הליקויים תוקנו בהצלחה השופט העריך שירידת הערך מסתכמת ב-85 אלף שקל בלבד.

השופט קיבל טענות נוספות של התובע בסוגיית הנזק כמו אבדן דמי שכירות, עגמת נפש ועוד, ובסופו של דבר קבע שסך הנזקים שנגרמו לדירה עומד על 141 אלף שקל.

בהתאם לחלוקת האחריות השופט פסק לפיכך שהנתבע וחברת הביטוח שלו ישלמו לתובע את מחצית הסכום, כ-70 אלף שקל, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כ-20 אלף שקל.  

• ב"כ התובע: עו"ד ש. אלון

• ב"כ הנתבעים: עו"ד ג. נסר

* עו"ד יונה וינדר עוסק בדיני מקרקעין

** עורך הדין לא ייצג בתיק  

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין