בני זוג תבעו את חברת הביטוח "שומרה" לאחר שסירבה לשלם להם תגמולים על נזקי רכב בתאונת דרכים עצמית. בית המשפט לא האמין לגרסה ה"פלאית" שמסרו המבוטחים, והעדיף את זו של המבטחת.
התאונה אירעה בפברואר שנה שעברה כשהבעל נהג ברכב, בעוד האישה הייתה עם הילדים בנופש באילת. לא הייתה מחלוקת על כך ששמו של הבעל התווסף לכיסוי הביטוחי החל מיום שבת ה-13 בפברואר. עד אותו יום, הוא לא היה בין הנהגים שנכללו בפוליסה.
הרשם הבכיר אבי כהן הגדיר את השאלה העיקרית שבמחלוקת: האם התאונה אירעה ביום שבת ה-13 בפברואר – לפי גרסת בני הזוג התובעים – ואז יש כיסוי ביטוחי, או שמא יום לפני כן, כפי שטענה חברת הביטוח "שומרה" – שקבלת גרסתה תוביל לדחיית התביעה.
במשפט העידו שלושה עדים: זוג התובעים מצד אחד וחוקר פרטי מטעם חברת הביטוח מצד שני. את התובעים ייצג עו"ד ואסים עומר ואילו הנתבעת יוצגה ע"י עוה"ד ערן פאר ורונית דרשלר.
מטבע הדברים מרבית הדיון הוקדשה לעדויות התובעים ובסופו החליט הרשם, בפסק דין חד ותמציתי, לדחות את התביעה. בשורה התחתונה, הרשם לא האמין לתובעים, וקבע כי התאונה התרחשה ביום שישי ה-12 לפברואר, כפי שטענה חברת הביטוח.
"אין לי דרך להסביר"
המילים "תמוה" ו-"חשוד" חזרו והופיעו לאורך פסק דינו של הרשם כהן, שמנה לא פחות משבעה נימוקים לדחיית גרסת התובעים, שפשוט לא נראתה לו הגיונית.
הרשם תהה למשל, כיצד "באורח פלא" אין ראיות אובייקטיביות כלשהן לתמיכה בגרסתם בנוגע ליום שבו התרחשה התאונה, שכן לגרסתם, התובע לא צילם או תיעד דבר, במקרה נהג ללא טלפון בזמן התאונה, ישב באותו יום בבית קפה ובמקרה שילם במזומן, כך שאין כל ראייה שתעיד על תאריך כלשהו.
ואם זה לא מספיק, הרשם התפלא כיצד לטענת התובע הוא הזמין ביום התאונה גרר פרטי ששילם לו "בשחור", אך פלט שיחות הטלפון שלו העיד כי התקשר לגרר ביום שישי. התובע, שהותקל במהלך חקירתו, המשיך להתכחש לשיחה אך באותה נשימה אמר "לא יכול להכחיש פלט... אין לי דרך להסביר את הפלט".
כמו כן, הרשם העיר כי יש לזקוף לחובתו של התובע שהודיע כי אינו מעוניין להזמין את הגרריסט לעדות, אף שהובהר לו עד כמה חשובה עדותו להוכחת התביעה.
כל אלה היו רק חלק מהתהיות וה"בעיות" עליהן הצביע הרשם ביחס לגרסת התובעים, שכללה לא מעט עדים "אלמונים" שלא ניתן לאתרם.
מהבחינה המשפטית, הרשם הזכיר כי תאריך של תאונה, בהיותו חלק מיסודות מקרה הביטוח, הוא פרט שעל המבוטח להוכיח – דבר שכאמור לא הוכח כאן, ואף להפך.
בסיומו של פסק הדין הרשם חִייב את התובעים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,600 שקל, וזאת לאחר שכבר חייב אותם בהחלטה קודמת בהוצאות בסך 3,000 שקל בגין חוסר מעש ואי הגשת סיכומים בזמן.
למעבר אל פסק הדין
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין