השופט שוכנע כי בעוד שבחזה של התובעת נותרה אסימטריה קלה, הניתוח בבטן כשל ושינה ללא היכר את איכות חייה. "אין יום שאינה חושבת על כך שד"ר קליין רימה אותה", כתב.
בית משפט השלום בתל-אביב פסק פיצויים בסך 100,000 שקל לזכותה של אישה כבת 50, בעקבות ניתוח משולב להגדלת חזה ושאיבת שומן מבטנה, שכשל בחלקו וגרם לה לעוגמת נפש רבה.
השופט הבכיר מנחם (מריו) קליין שוכנע כי שאיבת השומן מהבטן לא בוצעה כראוי, והותירה את התובעת עם עודפי שומן ועם צלקות שיצריכו ניתוח נוסף בעתיד, והפכה אותה ל"שבר כלי".
המקרה אירע ב-2015, כאשר לתובעת בוצע כאמור ניתוח משולב של הגדלת שדיים, מתיחת בטן ושאיבת שומן. הניתוח בוצע במרפאה לכירורגיה פלסטית בבית החולים "אסף הרופא".
כחודש לאחר מכן היא נבדקה שוב אצל ד"ר קליין והתגלתה נפיחות בבטן. הומלץ לה על דיאטה ופעילות גופנית. כעבור כארבעה חודשים נוספים, התובעת שוב הגיעה אל הנתבע והתלוננה על עודפי עור. שוב הומלץ על ספורט ודיאטה.
כמקובל בתביעות מסוג זה, שני הצדדים תמכו את טענותיהם בחוות דעת רפואיות. התובעת - שהגישה את תביעתה נגד ד"ר קליין ונגד "אסף הרופא" - טענה, בין היתר, כי הניתוח כשל והותיר אותה עם נכות קבועה של 10%.
ההגנה הציגה חוות דעת רפואית נגדית, שלפיה לתובעת אין נכות כלשהי, ולכל היותר ישנן צלקות רגילות לניתוח מהסוג שבוצע.
הרגישה חלק ממפעל
לאחר שעיין בחוות הדעת ושמע את העדויות מטעם הצדדים, השופט שוכנע כי בעוד שבניתוח הגדלת החזה קיימת "אסימטריה קלה ונסבלת", ניתוח מתיחת הבטן כשל. כישלון זה התבטא בכך שלא נכרת מספיק עור ושומן משיפולי הבטן, ומיקום הטבור היה נמוך מדי.
כמו כן, השופט ציין כי קצות הצלקת הניתוחית בשיפולי הבטן מהווים פגם שהתובעת תצטרך לתקן בניתוח עתידי.
בכל הקשור לשיעור הפיצוי וסוגיית הנזק, השופט ציין כי בעקבות המקרה איכות חייה של התובעת התשתנה "ללא היכר".
"לפני האירוע נשוא התביעה, הייתה אם ואישה בריאה בגופה ובנפשה, ותפקדה בצורה מלאה וניהלה אורח חיים פעיל ועשיר ביותר. מאז היא שבר כלי. היא מנסה להמשיך בחייה אך עסוקה בעניין כל יום. אין יום שאינה חושבת על כך שד"ר קלין רימה אותה", כתב השופט.
הוא הוסיף כי גם מצבה המשפחתי של התובעת גם ספג מהלומה, וכי היחסים האינטימיים שהיו פעילים טרם הניתוח לא חזרו למסלולם.
בהקשר זה השופט ציין כי עדות התובעת היתה אמינה ובהירה, כאשר סיפרה ששילמה ממיטב כספה כדי לעבור ניתוח אצל הנתבע ולא אצל אף אחד אחר. אלא שהיא לא ראתה אותו לפני או אחרי הניתוח, והיתה לה תחושה שהוא מתנהל כמו במפעל גדול שבו "הנתינים" אינם מעניינים אותו.
בסיכומו של דבר השופט סיכם וכתב: "מבין אני לתחושותיה והפגיעה בביטחונה העצמי של התובעת אך בנסיבות העניין, עיקר הנזק הוא כאב וסבל והוצאות לניתוח מתקן ומשכך הנני רואה לנכון לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 100,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט בשיעור 23.4%".
נמוך מדי
לדעתי, פסק הדין משמח באבחנה שהוא עושה בין אמות המידה בהן נשפוט את התוצאה במקרים של ניתוחים אלקטיביים שאינם חיוניים, לבין ניתוחים אחרים. עם זאת, יש להצטער על מיעוט הפיצוי שניתן, שכן הפגיעה באיכות החיים כפי שהיא מתוארת בפסק הדין מצדיקה פיצוי גבוה פי כמה וכמה, שישקף את הפגיעה הקשה.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד ורד פרי
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין