השופט, שפסק לתובע 1.5 מיליון ש', קבע כי המועצה האזורית והמדינה התרשלו שתיהן מאחר שידעו כי מדובר באזור עם היתכנות גבוהה להופעת בולענים ולא נקטו באמצעי זהירות מתאימים.
המדינה והמועצה האזורית "מגילות" בים המלח תשלמנה כ-1.5 מיליון שקל לצעיר שנפצע באורח קשה לאחר שנפל לבולען במהלך טיול עם חברים לפני כעשר שנים. על המועצה הוטלו שני שליש מן האחריות, ואילו המדינה תישא בשליש הנותר.
כך פסק השופט כמאל סעב מביהמ"ש המחוזי בחיפה, לאחר שקיבל את טענות התביעה בדבר התרשלות המדינה והמועצה בטיפולן – וליתר דיוק במחדליהן – בכל הקשור לתופעת הבולענים שבאזור ים המלח.
התאונה התרחשה כאשר התובע טייל עם חברים באזור ים המלח-מצפה שלם, ולפתע האדמה נפערה תחת רגליו, והוא נפל לתוך בולען בעומק של כ-15 מטר. אחרי חילוץ מורכב, הוא הועבר לבית החולים "הדסה" באמצעות מסוק צה"ל כשהוא מורדם ומונשם, ופצוע בכל חלקי גופו.
הנזק היה חמור: דימומים תוך-מוחיים, שברים בחוליות הגב, פגיעה ריאות, ועוד – נזקים שהצריכו ניתוחים ושיקום ממושך. כעבור כשלוש שנים הוא הגיש תביעה נגד המדינה ונגד המועצה, שבתחום שיפוטה נמצא הבולען.
התובע, שיוצג על ידי עו"ד אפרים גלסברג ועו"ד הילה יד שלום, טען בין השאר כי המדינה והמועצה הן שהיו אחראיות באותה עת על תופעת הבולענים שנוצרו עקב ירידת מפלס ים המלח (הקשורה במעשי אדם), בהיותן מופקדות על הסוגייה וכבעלות או מחזיקות הקרקע שבה אירע המקרה המצער.
התובע הגיש חוות דעת שלפיה בזמן התאונה הבולען שאליו נפל התובע הופיע באזור ידוע כבעל היתכנות גבוהה להיווצרות בולענים. מטעם התביעה העידו מספר חברים שטיילו עם התובע, וכן עדים נוספים.
המדינה, שיוצגה על ידי פרקליטות מחוז חיפה, טענה כי מדובר בתופעת טבע בלתי צפויה. בנוסף נטען כי המועצה היא שלא פעלה באופן סביר והפרה את חובות הזהירות שלה, אף שהמדינה העבירה לה מידע רב על התופעה, כולל מפות מפורטות של איזורי סיכון.
מטעם המועצה שיוצגה על ידי משרד עו"ד הוד-סוקול, נטען בין היתר כי מדובר בבעיה לאומית שנגרמה עקב מחדלים ארוכי-שנים של המדינה, שאין להם קשר למועצה שעשתה כמיטב יכולתה על מנת לצמצם סיכונים.
ידעו ולא עשו כלום
לאחר ניתוח ארוך ומעמיק, השופט סעב הבהיר כי המדינה "ידעה גם ידעה" שבאיזור מתקיימות תופעות מסוכנות, אך לא נקטה אמצעי זהירות נדרשים, וזאת בטענת סרק של היעדר תקציבים וכוח אדם.
השופט הוסיף כי המדינה לא הוציאה שום הנחייה לגבי התנהלות או התרעות למבקרים באזורי בעלי סיכון גבוה להופעת בולענים.
בכל הקשור למועצה, נקבע כי היא צפתה בפועל את הנזק שאירע, שכן מפות היתכנות הועברו לה מהמדינה ואף נערכו פגישות הסברה בנושא. יתרה מכך, השופט הבהיר כי לא הוכח שהמועצה נקטה אמצעים מתאימים כדי להזהיר מפני בולענים, והיה עליה לגדר או לשלט את האיזור (כפי שעשתה מועצת תמר השכנה), ולפנות לקבל תקציב ממשרד הפנים.
בהמשך החליט השופט לייחס לתובע 20% מן האשמה לאירוע, משום שבחר ללכת בדרך טבע בלתי מוסדרת.
לאחר חישוב מפורט השופט העריך את נזקי התובע בכ-3 מיליון שקל. מסכום זה נוכו "אשמת" התובע וכן תגמולים שקיבל מביטוח לאומי, כך שבסופו של דבר, המדינה והמועצה חויבו לשלם לו כ-1.5 מיליון שקלים, בהתאם לחלוקה שנקבעה, ובתוספת שכ"ט בשיעור של 20%.
לקריאת פסק הדין בת"א 53057-10-12
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין