"דחיית בקשה לתמ"א 38 בשל תכנון עתידי ערטילאי - אינה מקובלת"

בוטלה החלטת ועדה מקומית שלא לאשר פרויקט לחיזוק בניין בצפון ת"א: "דרישה לתכנון מתחמי תותיר את הדיירים חשופים לפגעי רעידות אדמה וטילים"

"דחיית הבקשה להיתר על סמך תכנון עתידי אפשרי ערטילאי, חלף המצב התכנוני התקף והמחייב, אינה מקובלת": יו"ר ועדת הערר המחוזית בתל אביב, עו"ד מיכל דגני הלברשטם, השמיעה לאחרונה ביקורת זו כלפי החלטת ועדה מקומית לתכנון ובנייה שלא לאשר תמ"א 38 במבנה בודד, בשל הרצון ל"תכנון מתחמי" שכלל אינו באופק.

במוקד ההליך: בניין בן 8 קומות ברחוב בראלי שבצפון תל אביב, אשר נבנה בתחילת שנות השבעים. המבנה כולל 32 יחידות דיור, כאשר לוועדה המקומית לתכנון ובנייה הוגשה בקשה להיתר מכוח תמ"א 38, לתוספת 2.5 קומות וסגירת קומת העמודים - באופן שיוסיף למבנה בסך הכול 10 יחידות דיור - כמו גם הקמת ממ"דים, מרפסות והסדרת פתרון חניה דו-מפלסי.

אלא שבמאי האחרון דחתה הוועדה המקומית את הבקשה, בעיקר בשל התנגדות לפתרון החניה המוצע, והחשש מפני סיכול תכנון עתידי כולל. בסוגיית החניה נקבע ששילוב חניה עילית ותת-קרקעית אינו מיטבי ואף פוגע במרחב הציבורי. בנושא התכנון העתידי צוין שאישור המיזם בבניין בודד, מבין שבעה קיימים, ימנע אפשרות לפינוי-בינוי או תכנון עתידיים בכלל החלקה.

מכאן הערר שהוגש, בו טענה היזמית שפתרון החניה המוצע תואם את תקני החניה, ואף קיבל המלצה חיובית ממכון הרישוי. עוד טענה העוררת שדחיית הבקשה להיתר בשל "תכנון עתידי עלום" מהווה פגיעה בציפייה הלגיטימית שלה ושל הדיירים, כאשר עיכוב התמ"א עד להסדרת כוללת משמעותו הותרת הדיירים בבניין ישן ומסוכן ללא מיגון, למשך שנים רבות.

מנגד טענה הוועדה המקומית שאין מקום לפתרון החניה המוצע, ומכאן שהחלטתה מוצדקת. נטען שעל הוועדה להסתכל על המגרש כמכלול, ולא לאפשר העדפה תכנונית של בניין אחד על חשבון השאר. בעיות נוספות שכוללת הבקשה, לטענת המשיבה, כוללות, בין היתר, חריגות בקווי בניין למרפסות, וחישוב שגוי של שטחי הממ"דים.

אין תוכנית באופק

יו"ר הוועדה הלברשטם הבהירה בפתח החלטתה כי ברירת המחדל בפסיקה הינה שאין לסרב לבקשה להיתר מכוח תמ"א 38, רק בשל רצון לקדם תכנון מתחמי. דרישה לתכנון כאמור, הדגישה היו"ר, תביא לכך שחיזוק מבנים ישנים רבים, אשר לגביהם מוגשות בקשות להיתר, יידחה למשך שנים רבות, תוך הותרתם חשופים לרעידות אדמה ופגיעות טילים.

אשר למקרה שלפניה, חידדה היו"ר, הלכה למעשה אין באופק תכנית כלשהי העוסקת במקרקעין נשוא ההחלטה. במילים אחרות, הכוונה להעדיף תכנון עתידי למגרש כולו אינה מבוססת על תכנון קונקרטי. היא קבעה שבנסיבות הללו לא הייתה הצדקה למניעת התכנון הנקודתי, כלומר לחיזוק הבניין נשוא הבקשה מכוח תמ"א 38.

"דחיית הבקשה להיתר על סמך תכנון עתידי אפשרי ערטילאי, חלף המצב התכנוני התקף והמחייב, אינה מקובלת. די בדברים אלו כדי להורות על ביטול החלטת הוועדה המקומית", קבעה היו"ר והוסיפה: "מובן לנו מדוע מעדיפה הוועדה המקומית את העברת כלל החניות אל תת הקרקע", אולם "דרישה כזו אינה יכולה להוות נימוק לדחיית בקשה להיתר בפרויקט חיזוק ותוספות מכוח תמ"א 38".

לפיכך הערר התקבל בחלקו, באופן שסידור החניה אושר - והתיק יוחזר לוועדה המקומית לדיון נקודתי בלבד ביחס לשאר הנושאים שבמחלוקת, כמו המרפסות, לשם עריכת תיקונים טכניים נדרשים, ופרסום הקלה במידת הצורך.

• ב"כ העוררת: עו"ד אורטל דוידיאן
• ב"כ המשיבה: עו"ד עופר קרין ואח'

להחלטה המלאה בערר

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.