אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> מגזין >> תחום >> תסמונת הניכור ההורי - תגובה למאמרו של ד"ר שבתאי נוי

תסמונת הניכור ההורי - תגובה למאמרו של ד"ר שבתאי נוי

מאת: ד"ר מיכאל יפה | תאריך פרסום : 13/04/2003 12:00:00 | גרסת הדפסה

תסמונת הניכור ההורי- תגובה למאמרו של ד"ר שבתאי נוי

ד"ר מיכאל יפה

המאמר מספק חיווי דעה של המחבר על גישתו של ד"ר שבתאי נוי במאמרו לגבי גישת הניכור ההורי המכונה גם PAS. במאמרו, מזהיר ד"ר נוי על סכנת גישה קלינית מיוחדת. בין היתר, טוען שהתחשבות בגישה זו תגרום להפרדה בין הילד לאמו ולסיוע למתעללים ופדופילים. מחבר מאמר התגובה, ד"ר מיכאל יפה , גורס כי דבריו של ד"ר נוי אינם מספקים תמונה נכונה או ייצוגית לגישת "תסמונת הניכור ההורי

 
 

מבוא

במאמרו של ד"ר שבתאי נוי, "זהירות! הפדופיליה מקבלת חסות בבית המשפט: גישת 'הניכור ההורי'"[1], מזהיר אותנו המחבר על סכנת גישה קלינית מיוחדת. בין היתר, נוי טוען שהתחשבות בגישה זו תגרום להפרדה בין הילד לאמו ולסיוע למתעללים ופדופילים. לדעתי, דבריו של ד"ר נוי אינם מספקים תמונה נכונה או ייצוגית לגישת "תסמונת הניכור ההורי." כתוצאה, יש לי ספקות רבות באיכות מסקנות שד"ר נוי מביע ובתגובה זו אני מנמק ספקות אלו.

לפי נוי, "המומחים אומרים שלגישת 'הניכור ההורי' תשובה אחת לכל המקרים: בכל מקרה של תלונה על התעללות מינית נגד האב, התלונה היא שקרית, והאם היא שמסיתה את הילדים נגד האב. כך גם סירוב של ילדים להיפגש עם אביהם הוא תמיד פרי של הסתה מצד האם." בהמשך המאמר, נוי טוען שגישתPAS נותנת לאבות מתעללים איזה כיסוי או הגנה משפטית. נוי בונה תביעה נגד גישה זו – ובאופן אישי נגד יוצר הגישה, פרופ' ריצ'רד גרדנר, חבר הסגלDepartment of Child Psychiatry, College of Physicians and Surgeons, Columbia University, New York כשבתביעתו כולל את טענות הבאות:

  1. הגישה מבוססת על צידוד בפדופיליה - וגרדנר עצמו תומך באופן אישי (?) בפדופיליה
  2. גישת "הניכור ההורי" נדחתה על ידי הקהילה המדעית והפרופסיונלית
  3. גישת "הניכור ההורי" אינה עומדת בסטנדרטים להגשה לפני בית המשפט
  4. הגישה פוגעת בנשים
  5. הגישה פוגעת בילדים

במאמר תגובה זה אנסה להסביר את גישת תסמונת ניכור ההורי ממבטו של המחבר ריצ'רד גרדנר ולהתייחס לנקודות הנ"ל. בהמשך תגובה זו, במקום המונח "תסמונת ניכור ההורי," אשתמש בד"כ בראשי תבות "PAS" (parental alienation syndrome) – שם הגישה באנגלית.

I – מה היא גישת "תסמונת ניכור ההורי (PAS)?"

באחד ממאמריו בכתב-עת American Journal of Family Therapy, פרופ' גרדנר מגדיר את PAS הגדרה זו (Gardner 2001a):

The parental alienation syndrome (PAS) is a childhood disorder that arises almost exclusively in the context of child-custody disputes. Its primary manifestation is the child’s campaign of denigration against a parent, a campaign that has no justification. It results from the combination of a programming (brainwashing) parent’s indoctrinations and the child’s own contributions to the vilification of the target parent. When true parental abuse and/or neglect is present, the child’s animosity may be justified and so the parental alienation syndrome explanation for the child’s hostility is not applicable.

תסמונת הניכור ההורי (PAS) היא הפרעת ילדות שמופיעה כמעט באופן בלעדי בהקשרי מאבקים על חזקת הילד. בהפרעה זו, הורה אחד (ההורה המנכר, הורה גורם-PAS) גורם למסע השמצה נגד הורה השני (ההורה המנוכר, הקורבן). בהפרעה זו, מופיעות לא רק שטיפות-מוח ע"י הורה אחד כנגד הורה השני; אלא גם נוצר מצב בו הילד מייצר טענות נגד ההורה המנוכר כדי לתרום להשמצה של ההורה המנכר. במקרה של התעללות או הזנחה אמיתית ע"י הורה, הטינה של הילד מוצדקת והסבר ה-PAS אינו מתאים.

במשך תהליך ה-PAS, ההורה המנכר מקבל ומעודד תרומות ההתנהגותיות של הילד כנגד ההורה המנוכר, והעידוד גורם לספירלה של השמצה. גרדנר מספק תיאורים וקריטריונים בהגדרת ה-PAS כ-"קל", "בינוני", ו"חמור"(Gardner, 2003c). לדוגמא, במקרה "קל" הילד לומד להתנהג באי-כבוד וגסות ולחלוק באופן קבוע על ההורה המנוכר. בין מצב "בינוני" לבין מצב "חמור" ההתנהגות הופכת להשמצה חריפה ולניכור אבסולוטי. למרות שאבחנת PAS מבוססת על התנהגות הילד, גרדנר מסביר, הבעיה היא בעיה משפחתית. אחת מתגובות נפוצות בקרב ילדים הסובלים מ-PAS היא אמנסיה לכל זיכרון חוויה חיובית ואוהבת עם ההורה המנוכר (Gardner, 2001b).

להבדיל מדבריו של שבתאי נוי, גרדנר אינו טוען שכל תלונת ילד על התעללות בידי אביו היא שקרית. להיפך, גרדנר מציג מערכת קריטריונים כדי להבחין בין התעללות/הזנחה אמיתית לבין מקרי של PAS. סימנים של PAS שבד"כ אינם מופיעים במקרים של התעללות או הזנחה הם:

  1. קמפיין של השמצה נגד הורה המנוכר
  2. רציונליזציות להשמצה שהן חלשות, חסרות ערך, או מגוחכות
  3. חוסר אמביוולנטיות
  4. פנומן ה"חושב העצמאי"[2]
  5. תמיכה רפלקסיבית של הילד להורה המנכר בכל מידות המאבק
  6. חוסר כל הרגשה של אשמה למקרים של אכזריות או ניצול נגד הורה המנוכר
  7. נוכחות "תסריטים נשאלים"[3]
  8. פיזור שנאת הילד נגד חברי ו/או קרובי הורה המנוכר

מצד שני, גרדנר גם מתאר סימנים של לחץ אחרי-טראומה,[4] כולל הטראומה הקשורה להתעללות, שבד"כ אינם מופיעים במקרים של PAS:

  1. שקיעה בהרהורים הקשורים לטראומה
  2. פלאשבקים וחוויות-שוב חוזרים
  3. ניתוק
  4. דפרסונליזציה
  5. הרחקה מהמציאות והרדמה נפשית
  6. ביטול רגישות ומשחק פנטסיות
  7. חלומות קשורות לטראומה
  8. פחד לאנשים שדומים למתעלל החשוד
  9. עירנות-יתר ותגובות הבהלה בתדר גבוהה
  10. בריחה מהבית או מכל אתר של אירוע ההתעללות
  11. פסימיות כללית לגבי העתיד

אין שום הצדקה לטענה שגישת ה-PAS מכחישה מקרים אמיתיים של התעללות. להפך, הגישה מנסה להתמקד באופי התנהגות המשפחה כדי להבטיח מניעת סכנה לביצוע התעללות. גרדנר מספק כלים ספציפיים כדי להבחין בין התעללות אמיתית לבין מקרי PAS. באתר של גרדנר, בעמוד הראשי "Misinformation vs. Facts about Richard A. Gardner, M.D." (Gardner, 2002), גרדנר מצהיר בשחור ולבן, במונחים ברורים, שלדעתו הרוב עצום של האשמות ילדים בהתעללות של גילוי עריות הן אמיתיות; אך, לדעתו, הרוב הגדול אל ההאשמות הנחשפות במשך מאבקים משפטיים בחזקת-ילדים הן לא-אמיתיות. גרדנר מצהיר שהוא לא המומחה היחיד או הראשון שטוען ככה, ובהקשר של מאבקי חזקת-ילדים האשמות לא-אמיתיות באופן כללי אינן מקרים נדירים.

גרדנר אינו מכחיש שיש הורים מתעללים אמיתיים שמנסים לנצל את התיאוריה שלו או לרמות את בית המשפט כדי להמנע מעונשים שמגיעים להם. אך, גרדנר טוען, זאת לא בעיה הנגרמת ע"י הגישה עצמה – אלא זו בעיה של יישום לא-נכון, ייצוג לא-הולם, ו/או אי-הבנה של פרטי הגישה ע"י שופטים,עורכי-דין, ולפעמים אנשים המגדירים את עצמם כ"מומחים" למרות שחסר להם רקע ומומחיות בגישה. יש בעיות דומות בבתי משפט ליישום הגדרת שפיות, אבל אף אחד לא מכחיש שיש מקרים של אי-שפיות.

בקיצור, ה"מומחים" המצוטטים ע"פ שבתאי נוי טועים בגדול בתיאור שלהם לגבי גישת PAS.

II - האם גישת ה-PAS מבוססת על צידוד פדופיליה?

הגישה עצמה איננה מתייחסת באופן מיוחד לנושא הפדופיליה. לפי גרדנר, מניסיונו רק ב-10%-15% ממקרי PAS שבהם גרדנר התבונן היה קשר להאשמת התעללות מינית. ההאשמה של צידוד בפדופיליה היא חלק מהתקפה אישית על המוניטין של ריצ'רד גרדנר שלדעתי לפי קריאת מאמריו, היא לא-מוצדקת, לא-הגיונית, וכוזבת.

נוי נותן לנו ציטוט שבו גרדנר אומר שפעולות מיניות בין מבוגרים וילדים הן חלק מרפרטואר פעולות מיניות בטבע האנושי. האם לפי הציטוט עצמו אפשר לסכם שגרדנר חושב שפעולה זו היא רגילה או מקובלת? בשום פנים, ולחלוטין לא. גם אונס, הטרדה מינית, וסאדיזם קיצוני הם חלק מאוסף התנהגות המינית בטבע האנושי, אך הן אינן מקובלות בחברה.

נוי מוסיף לגנות את דבריו של גרדנר באומרו כי: (א) פדופיליה נחשבת כנורמה ע"י רוב גדול בהיסטוריה העולמית ו-(ב) פדופיליה היא מנהג נפוץ ומקובל ע"י מיליארדי אנשים. קודם כל, בהיסטוריה האנושית ידוע שבנות 12 או אפילו יותר צעירות היו נתונות להתחתן עם מבוגרים בעבר. האם אפשר להסיק מעובדה זו שהמנהג מקובל בעולם המערבי היום? לחלוטין לא. האם פדופיליה מקובלת ע"י מיליארדי אנשים בעולם היום? לצערנו, התשובה היא כן. עלינו רק להסתכל בתרבויות ארצות ערב, המזרח, אפריקה, ובמקומות אחרים בעולם להוכיח שטענה זו היא אמיתית.

לפי גרדנר, הוא אף פעם לא הצהיר או רמז שפדופיליה אמורה להיות נחשבת או מוגדרת כהתנהגות מקובלת. אם ד"ר נוי רוצה לגנות את טענת גרדנר שיש לילדים קטנים טבע מיני, אז כדאי לו להיות מוכן להגדיר כמה מגדולי מדע הפסיכולוגיה, בראשם זיגמונד פרויד, כסוטים. גרדנר מצהיר שהוא מתייחס לפדופיליה כצורה של הפרעה פסיכיאטרית ותועבה. הוא מתייחס למבצעי פדופיליה בחברה כ-(א) מנצלי קרבנות תמימים, (ב) בעלי חוסר רגישות להיקף הנזק שהם גורמים, ו-(ג) פושעים.

כל אחד שקורא את המאמר של שבתאי נוי חייב לשאול עת עצמו כיצד בן-אדם שתומך בפדופיליה באופן גלוי, או שמחבר גישה תיאורטית הדוגלת בפדופיליה, יכול להגיע לסטטוס אקדמי כ"כ מכובד במוסד כ"כ מכובד כ-Columbia University. התשובה ההגיונית היא שההסתברות היא כמעת אפסית. המסקנה השניה אמורה להיות ההסתברות הגדולה יותר שמשהו במאמר של נוי אינו תקין.

III – האם גישת ה-PAS נדחתה על ידי הקהילה המדעית והפרופסיונלית?

אינני יכול לסכם באופן חד-משמעותי על קבלה או דחייה של הגישה ע"י "הקהילה המדעית והפרופסיונלית." בנוסף, יש לי ספקות על כי שבתאי נוי יכול באופן חד-משמעותי להסיק מסקנות בשם קהילה כה רחבה ומגוונת.

להבדיל מדברי נוי, אני כן יכול להביא לידיעתכם שמאז שנת 1987 ריצ'רד גרדנר בעצמו זכה בפרסום 18 מאמרים בכתבי-עת בעלי ביקורת-עמיתים (peer-reviewed) בנושא ה-PAS (Gardner, 2003a). בנוסף, גרדנר מדווח על בערך 125 מאמרים, מיותר מ-150 מחברים, בנושא ה-PAS. ריצ'רד גרדנר עצמו פרסם מאמרים בכתבי-העת הבאים (שלכולם יש מדיניות ביקורת-עמיתים):

  • Academy Forum
  • American Journal of Family Therapy
  • Issues in Child Abuse Accusations
  • Journal of Divorce & Remarriage

בנוסף, מחברים מקצועיים אחרים פרסמו מאמרים בנושא ה-PAS בכתבי-עת הבאים (שלכולם יש מדיניות ביקורת-עמיתים):

  • American Journal of Forensic Psychology
  • American Journal of Psychotherapy
  • American Psychologist
  • Behavioral Sciences and the Law
  • Child Abuse & Neglect
  • Clinical Psychology Review
  • Contemporary Family Therapy
  • Family and Conciliation Courts Review/Family Court Review
  • Journal of Psychosocial Nursing and Mental Health Services
  • Psychological Bulletin
  • The International Lawyer

בישראל, ברגמן וויצתום (1995)[5]ולביטא (1997)[6]פרסמו מאמרים על ה-PASבכתב-עת "שיחות."

כן ברשימת ה"ספרים המשמעותיים" של המאמר "קווים מנחים להערכות חזקת ילדים בתהליכי גירושין," שפורסם ב-American Psychologist, כתב-עת של ה-APA, הארגון הפסיכולוגי האמריקאי (American Psychological Association, 1994), מופיעים שלשה ספרים של ריצ'רד גרדנר, אחד מהם "תסמונת ניכור ההורי: מדריך לאנשי מקצוע בתחומי בריאות הנפש ומשפט" (Gardner, 1992).

הופעת המאמרים בכתבי-עת הנ"ל תומכת במסקנה שיש מספר לא קטן של מומחים בתחום שאינם דוחים לגמרי את גישת ה-PAS. בנוסף, מעניין לדעת שנושא ה-PASמופיע במספר ספרים ומדריכים בתחום חזקת-ילדים. אחד מהם, "מלחמות גירושין" פורסם ע"י ה-APA(Ellis, 2000).

נוי מצדיק את טענתיו ש-PASנדחה ע"י הקהילה המדעי בעובדה שהגדרת ה-PASאיננה כלולה

ב-DSM-IV (Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders) – מדריך הסטטיסטי והאבחוני של הפרעות נפשיות של ה-APA. אולם יש מספר הפרעות נפשיות המקובלות בשטח שעדיין לא מופיעות במדריך הזה. אחת מהן היא "תסמונת האישה המוכה" (Battered Women's Syndrome, BWS). תסמונת טורטס (Tourette'sSyndrome) שנחשפה לראשונה בשנת 1885 לא נכנסה למדריך עד שעברו 95 שנים. לפי גרדנר, ועדי הDSMהם מאד שמרנים ולא מוזר אם יעברו שנים רבות ומאות מאמרים לפני שהם יתחילו לדון בהכנסת הסברים ותיאורים קליניים חדשים למדריכים. ועד ה DSM-IVהתכנס במשך בשנת 1991, חמש שנים לאחר פרסום הראשון של גרדנר בנושא ה-PAS. לכן, אי-הופעה במדריך ה-DSMאינה קריטריון לפטור גישה פסיכולוגית, ולא מראה התקבלות או דחייה בקהילה הפסיכולוגית או בקהילה המדעית.

IV – האם גישת ה-PAS עומדת בסטנדרטים להגשה לפני בית המשפט?

לפי האתר של ריצ'רד גרדנר[7], הנזכר במאמרו של שבתאי נוי, מאז מאי 2002 גישת ה-PAS מוכרת ב-74 בתי משפט בארה"ב ומחוץ לארה"ב. כנראה שישנם שופטים ועורכי-דין שהחליטו שה-PAS דווקא כן עומדת בסטנדרטים להגשה לפני בית משפט. בינואר 2001, אחרי יומיים של דיונים בנוגע להחלטה אם ה-PAS עמדה בקריטריון פריי (סטנדרט המשפטי לקבלתה של תיאוריה בבית המשפט), בית משפט בטמפה במדינת פלורידה פסק שניתן לקבל את גישת ה-PAS. זאת אומרת, לפי גרדנר ובתי המשפט הרשומים באתר שלו (Gardner, 2003b), ה-PAS אכן עמדה בסטנדרט פריי ובסטנדרט דאוברט.

האם זו הוכחה שה-PAS קובעת את מילה האחרונה בכל החלטה בנושא חשדת התעללות במשך מאבקי חזקת-ילדים? לא. אך זה כן מאשר כי ה-PAS היא גישה תיאורטית אחת שאפשר להגיש לבית משפט בעדות מומחים כדי לחקור טענות של התעללות בדיוני חזקת-ילדים.

V – האם גישת ה-PAS פוגעת בנשים?

לפי גרדנר, התיאוריה עצמה איננה מבדילה בין נשים וגברים. גם אבות וגם אמהות יכולים למצוא עת עצמם בתפקיד הורה המנכר או הורה המנוכר. גרדנר מסביר שלפי תצפיותיו ב-85-90 אחוזי המקרים של PAS שבהם הוא היה מעורב, האם היתה ההורה המנכר והאב היה ההורה המנוכר. כשלעצמה, תצפית זו איננה מביעה סקסיזם. מכיוון שאמהות הן בד"כ המטפל העיקרי של הילד, ילדים יותר נוטים לצדד עם האם במאבקי חזקת-ילדים. גרדנר מספר שבמשך מאבקי חזקת-ילדים גם אבות מנסים "לתכנת" את הילדים לצדד אתם ונגד האמהות. בגלל שקשר בין אם לילדה הוא בד"כ יותר חזק מאשר הקשר בין אב לילד, אבות הרבה פחות מאמהות גורמים ל-PAS נגד הורה השני.

בחברה הנוכחית, בד"כ האם היא עדיין המטפל העיקרי והיא יותר נגישה לילד בהשוואה לאב ובגלל זה האם בד"כ מקבלת תפקיד האפוטרופוס העיקרי לילדים בגירושין. גרדנר טוען שלגבי בחירת אפוטרופוס העיקרי, העדיפות שלו היא לבחור בהורה בעל הקשר הפסיכולוגי היותר חזק ובריא עם הילד, אפילו במקרים שהורה זה גורם ל-PAS "קל" או "בינוני", שהם 90% מהמקרים. במילים אחרות, ברוב המקרים שבהם אמהות גורמות ל-PASגרדנר ממליץ שלאם יישאר התפקיד של אפוטרופוס העיקרי (Gardner, 2001b, 2003c). אני ממליץ למעונינים לגשת לאתר של גרדנר, במיוחד לעמוד המשאבים, כדי לקרוא הגדרת רמות ה-PAS והמלצתיו של גרדנר לגבי החלטות חזקת-ילדים ותרפיה.

גרדנר מדווח שבאחרונה רואים יותר מקרים שבהם אבות הם גורמי ה-PAS (הורים מנכרים) והפרופורציה משתנה לכיוון יחס 50/50 עם מקרים שבהם אימהות הן הגורמות. גרדנר פונה למגמות של ביקורים מתרחבים וגידול בהזדמנויות של אבות ליצור קשרים חזקים יותר עם ילדיהם. בגלל גידול שיעור המקרים שאמהות מוצאות את עצמן כהורות מנוכרות, גרדנר מנבא שעבודתו ב-PAS תתקבל יותר בעתיד ע"י נשים.

בנושא אפליה נגד נשים, הנקודה היחידה של שבתאי נוי שניתן למצוא בה מעט הצדקה היא העובדה שלפעמים גרדנר השתמש, לשם פשטות ההסבר (Gardner, 2001a), במונח "אם" במקום "הורה מנכר" ובמונח "אב" במקום "הורה מנוכר" כאשר הוא מסביר את גישת ה-PAS. האמת היא שבמקומו, אינני חושב שהייתי משתמש ככה במונחים "אם" ו"אב". אולם אם אנו לוקחים בחשבון את תדירות המקרים שהאם היא גורמת ה-PAS בתצפיות גרדנר ואחרים, הטענה שזהו מקרה אפליה הופכת להיות פחות רצינית.

VI – האם גישת ה-PAS פוגעת בילדים?

נוי טוען שגישת ה-PAS פוגעת בילדים בגלל שאיננה מבחינה בין PAS לבין גורמים אחרים בהתנהגות הילד, במיוחד תגובות נורמטיביות בהקשרי גירושין ולחצים במשפחה. לפי גרדנר, טענה זו מתעלמת מרשימה ארוכה של מאמרים בספרים וכתבי-עת שבהם גרדנר מנמק בהמון סיבות למה ילדים מתנהגים באיבה נגד אחד ההורים, סיבות שאין בהם שום קשר ל-PAS. גרדנר מציע לבודקים להיות זהירים באבחון ולחקור אפשרויות אלטרנטיביות לפני שיגיעו למסקנת נוכחות PAS. בכל מקרה, לפי הקטעים לעיל וההפניות בהערות השוליים, גרדנר נותן קריטריונים מאד מדויקים להבחנת PAS. מהסיבות הללו קשה מאד להצדיק את הטענה שגרדנר מגיע למסקנה באופן מיידי לנוכחות PAS.

נוי טוען שגישה זו נוגדת את טובת הילד בגלל היות ולא מתייחסת לטענות הילד. ההפך הוא הנכון. לפי גישה זו, חשוב להקשיב לעומק רצון הילד וטענותיו ולהבין מה עומד מאחורי המילים. לפני הכל, טוען גרדנר, כי חשוב ביותר לאבחן אם טענות של התעללות הן אמיתיות או לא. חלק מקריטריוני האבחנה מוזכרים בקטעים בהתחלת תגובה זו.

נוי טוען שגישה זו מתעלמת מזכויות הילד מכיוון שלפעמים נדרש מן הילד לבקר כנגד רצונו את ההורה המנוכר. אם טענה מגוחכת זו תתקבל ע"י בתי משפט, אז אפשר לצפות שכל ילד שמתנגד ללכת לבית הספר כנגד רצונו ירוץ לשכור עורך דין. זכותו של כל ילד גם להיות מחונך ולגדול במסגרת עקרונות וערכים אפילו אם זה נגד רצונו.

נוי טוען שגישה זו נוגדת את טובת הילד משום שהיא מבקשת מבית המשפט להפריד בין הילד לאמו. כבר הראיתי בחלק הקודם שפרידה זו מומלצת ע"פ הגישה רק במיעוט נדיר של מקרי PAS.

נוי מתעלם מטענתו של גרדנר שלסבול מ-PAS זה לסבול מצורה של התעללות רגשית ע"י הורה מנכר. הורה שמתכנת את הילד שלו לשנוא ולנכר את הורה השני בלי הצדקה יכול לגרום לבעיות פסיכולוגיות שישארו עם הילד לאורך כל חייו. הורה מנכר מונע מהילד קשר שיכול להיות מאד חשוב ובעל ערך גדול להתפתחות הילד, למרות בעיות שונות בגירושין. גרדנר טוען שהורים מנכרים הגורמים למצב PAS בילדיהם מראים חוסר הורי רציני, חוסר שאסור לבית משפט להתעלם ממנו. במילים אחרות, יש אפשרות שהתחשבות בגישת ה-PAS בהקשר המתאים דווקא תהיה הגנה חשובה לטובת הילד.

סיכום

שבתאי נוי ירה חיצים רבים כנגד גישת ה-PAS ונגד דמותו האישית של פרופ' ריצ'רד גרדנר – אך במאמרו הוא לא הביא לנו את העד החיוני כדי לסגור את התיק. הוא הגיש את תפיסתם של מבקרי ריצ'רד גרדנר, כמידע יד-שנייה, וכמה ציטוטים בודדים אבל הוא לא נתן לנו את ההזדמנות להבין על הגישה ממבטו של גרדנר. ניסיתי להשתמש במילותיו של פרופ' גרדנר בכדי להתייחס לטענות נגדו ולתאר את גישת ה-PAS.

כוונתי לא הייתה להוכיח את גישת ה-PAS.

למרות שקראתי כמה מאמרים ודוחות שמביעים שבח לגישה, האמת היא שאינני יודע אם גישה זו היא נכונה לחלוטין או לא. יכול להיות שיש טענות לגיטימיות נגד ה-PAS. אך לא קראתי אותן במאמרו של שבתאי נוי. ברורים לי ההבדלים בין ביקורת אמיתית ומקצוענית כלפי גישה תיאורטית לבין השמצה בלתי-הוגנת ומטעה.

לדיון הוגן ויותר עמוק, אני ממליץ למעונינים לקרוא את מאמרו של רג'ינלד הירש (Hirsch, 2002), "ניכור הורי: תסמונת או סימפטום" שמופיע באתר של האקדמיה האמריקאית של עורכי-דין לדיני משפחה.

ביבליוגרפיה

1. נוי, שבתאי. זהירות! הפדופיליה מקבלת חסות בבית המשפט: גישת 'הניכור ההורי'

2. American Psychological Association (1994). Guidelines for Child Custody Evaluations in Divorce Proceedings. An article by the Practice Directorate of the APA. American Psychologist, Vol. 49, No. 7, 677-680

3. Bergman, Z.B. and Weitztum, E. (1995), Parental Kidnapping and Parental Alienation Syndrome. Sichot (Hebrew) 9(2): 115-130.

4. Ellis, E. (2000). Divorce Wars: Interventions With Families in Conflict. American Psychological Association.

5. Gardner, R. A. (1992). The parental alienation syndrome: A guide for mental health and legal professionals. Cresskill, NJ: Creative Therapeutics.

6. Gardner, R. A. (1998). Recommendations For Dealing With Parents Who Induce a Parental Alienation Syndrome in Their Children. Journal of Divorce & Remarriage, 28(3/4): 1-23.

7. Gardner, R. A. (2001a). Basic Facts About The Parental Alienation Syndrome. Available on the world wide web at http://www.rgardner.com/refs/pas_intro.html

8. Gardner, R. A. (2001b). Parental Alienation Syndrome (PAS): Sixteen Years Later. Academy Forum, 45(1):10-12. Available on the world wide web at http://www.rgardner.com/refs/pas16yrlater.html

9. Gardner, R. A. (2002). Misinformation Versus Facts About the Contributions of Richard A. Gardner, M.D. Available on the world wide web at http://www.rgardner.com/refs/misperceptions_versus_facts.html.

10.Gardner, R. A. (2003a). Articles in Peer-Review Journals and Published Books on the Parental Alienation Syndrome (PAS). Available on the world wide web at http://www.rgardner.com/refs/pas_peerreviewarticles.html.

11.Gardner, R. A. (2003b). Court Rulings Specifically Recognizing the Parental Alienation Syndrome in the US and Internationally. Available on the world wide web at http://www.rgardner.com/refs/pas_legalcites.html.

12.Gardner, R. A. (2003c). Parental Alienation Syndrome Diagnosis and Treatment Tables. Available on the world wide web at http://www.rgardner.com/refs/pastable.pdf/.

13. Hirsch, R. A. (2002). Parental Alienation: Syndrome or Symptom. Chapter 72 of the Advanced Family Law Course under the authority of the State Bar of Texas. Available via the world wide web at http://www.aaml.org/Articles/2002-9/HIRCH.PDF.

14.Levita Z. et al (1997) Contact Refusal: Parent-Child Conflict in Separation and Divorce Sichot, (Hebrew) 11(2).


*ד"ר מיכאל יפה, החוג לתקשורת, אוניברסיטת חיפה, jmjaffe@research.haifa.ac.il

** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כשלהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.


[1] נוי, שבתאי. זהירות! הפדופיליה מקבלת חסות בבית המשפט: גישת 'הניכור ההורי'

[2] כאשר ההורה המנכר טוען שההחלטה לנכר את ההורה המנוכר היא אך ורק ע"י הילד וההורה המנכר מכריז שהוא יתמוך בהחלטה של הילד. במקרים של "החושב העצמאי," הילד לעתים קרובות ישתמש במילים וביטויים של ההורה המנכר להביע את סירובו לבקר את הורה המנוכר.

[3]  כדוגמא, ביטויים שהילד יגיד בצורה מאומנת ויכללו ביטויים של הורה המנכר נגד הורה המנוכר. כדוגמא, כאשר ילד בן חמש יגיד, "החברה של אבא היא זונה מלוכלכת."

[4] לפי ה-DSM-IV (Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders) של ה-APA (American Psychological Association).

[5] Bergman & Weitztum (1995)

[6] Levita et al (1997)

[7] http://www.rgardner.com/


המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 


תגובות

הוסף תגובה
אין תגובות
שירותים משפטיים





חיפוש עורך דין לפי עיר :
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות











כתבות נוספות

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ