רוכשים תבעו על הפרת הסכם – ביהמ"ש קבע שזיכרון הדברים לא מחייב

אף שהשופטת קבעה כי לא מתקיימים התנאים שמשכללים את זיכרון הדברים לכדי חוזה מחייב, הרוכשים יפוצו ב-35,000 ש' בשל חוסר תום לב של המוכר במשא ומתן

בני זוג שהתעניינו ברכישת קוטג' ואף חתמו עם המוכר על זיכרון דברים, לא יפוצו בשל הפרתו אחרי שהנכס נמכר לאחרים תמורת סכום גבוה יותר. השופטת אושרית הובר היימן מבית משפט השלום ברחובות קבעה שלא מתקיימים לגבי זיכרון הדברים התנאים שנקבעו בפסיקה לצורך החשבתו כמסמך משפטי מחייב. עם זאת היא פסקה לרוכשים פיצוי של עשרות אלפי שקלים בגין ניהול משא ומתן בחוסר תום לב מצד המוכר.

בקיץ 2015 הציע בעל הקוטג' דאז את ביתו למכירה, על רקע גירושים מאשתו. התובעים, בעל ואישה, שמעו על המכירה והגיעו להתעניין. הם כנראה אהבו את מה שראו, ולכן בתחילת אוגוסט של אותה שנה חתמו עם המוכר על זיכרון דברים לפיו הם מעוניינים לרכוש את הקוטג' תמורת 1.92 מיליון שקל.

מה שהרוכשים כנראה לא ידעו, זה שבמקביל להתעניינותם בנכס מתקיימים בבית הדין הרבני הליכי גירושים בין המוכר לאשתו – שהייתה בעלת זכויות נוספת בקוטג'. במסגרת הגירושים הקוטג' נמכר במאי 2016 בשוק החופשי תמורת 2.2 מיליון שקל.

הרוכשים ההמומים מיהרו להגיש את תביעתם לבית המשפט, ולטעון כי המוכר הפר את זיכרון הדברים באופן שמזכה אותם בפיצוי. לטענתם, רק בסמוך למכירת הבית לאחרים – כתשעה חודשים אחרי החתימה על זיכרון הדברים – נודע להם שגם אשת הנתבע היא בעלת זכויות בנכס, באופן העולה כדי חוסר תום לב, תרמית והטעיה מצדו. בשל הפרת זיכרון הדברים תבעו הרוכשים פיצוי של כ-400,000 שקל.

מנגד טען המוכר שלזכרון הדברים אין תוקף משפטי מחייב ומדובר רק בהצהרת כוונות. הוא אף כפר בטענת הרוכשים לפיה לא ידעו שהוא מצוי בהליכי גירושים, לנוכח היות הצדדים חברים בקהילה חרדית סגורה בה קשה לשמור סודות.

שלב במו"מ ותו לא

השופטת הובר היימן נימקה שנדרשים שני תנאים על מנת להכיר בתוקפו המשפטי המחייב של זיכרון דברים: האחד, כוונה מצד הצדדים להתקשר בהסכם מחייב; השני, הסכמה בגוף זיכרון הדברים על אודות הפרטים המהותיים והחיוניים של העסקה. לדברי השופטת אף לא אחד מהתנאים התקיים בעניינם של התובעים.

אשר לתנאי הראשון היא קבעה שלמרות השקת הכוסות ולחיצות הידיים בין הצדדים בסוף הפגישה שבמהלכה נחתם זיכרון הדברים – הרוכשים לא שילמו ולו שקל בודד על חשבון התמורה הסופית, כדמי רצינות. גם מבחינת המוכר לא ניתן לבסס גמירות דעת להתקשרות בחוזה מחייב, בשל הליך הגירושים שריחף מעל ראשו והגביל אותו מלבצע עסקה בקשר לקוטג'. "מן האמור לעיל", כתבה השופטת, "עולה כי במבחן האדם הסביר לא ניתן לקבל את טענת התובעים, שזיכרון הדברים בינם לבין הנתבע נחתם לאחר שגמרו בדעת להתקשר בהסכם מכר מקרקעין מחייב".

גם ביחס לתנאי השני הדגישה השופטת שזיכרון הדברים נעדר פרטים מהותיים כמו תנאי התשלום, מועד מסירת החזקה או פיצוי מוסכם במקרה של ביטול. מכאן, לדברי השופטת, שלא ניתן לראות בזיכרון הדברים כהסכם מחייב אלא כשלב בלבד במשא ומתן שנוהל בין הצדדים.

לצד זאת היא קבעה שהמוכר הפר את חובת הגילוי כלפי הרוכשים והתנהל מולם בחוסר תום לב כשהסתיר את העובדה שרעייתו הינה בעלים נוסף בקוטג', ואף הייתה נתונה לה הזכות לקנות אותו לפני שנמכר לצד שלישי. בשל כך נפסק לתובעים פיצוי בסך 30,000 שקל וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקל.

• באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.