תבעו ממעסיקתם כחצי מיליון שקל בטענה שפוטרו, אך גרסתם לא היתה אמינה

מנהל לשעבר במכינה הקדם צבאית "כרמי חיל" ורעייתו שעבדה בה כטבחית, טענו כי פוטרו במפתיע וללא שימוע. אלא שהשופט האמין למפעילת המכינה, שטענה כי השניים פשוט התפטרו.

נשא בית הדין האזורי לעבודה בנצרת, השופט מירון שוורץ, דחה כמעט במלואה תביעה שהגישו בני זוג שעבדו עמותת "כרמי חיל - פרדס רימוני", המפעילה מכינה לקידום נוער לקראת שירות מועיל בצה"ל, במסגרתה תבעו מהעמותה למעלה מחצי מיליון שקל בגין הפרת זכויותיהם כעובדים.

התובע עבד כמנהל המכינה בין השנים 2003-2011 ואילו התובעת עבדה כטבחית במכינה בין השנים 2004-2011. עבודתם הסתיימה מבלי שנערך שימוע, והם קיבלו מכתבי פיטורים לבקשת התובע בכדי שיוכלו להגיש אותם למוסד לביטוח לאומי לצורך קבלת דמי אבטלה.

במכתב נרשם כי יחסי עובד-מעביד יסתיימו "בעקבות מעבר משפחתך לבית חדש". השניים אכן קיבלו דמי אבטלה, וכעבור מספר חודשים, בתום תקופת הזכאות, מצאו עבודה במקומות אחרים.

בסוף 2016 הם הגישו את תביעתם, באמצעות עו"ד רם א. גמליאל, בה תבעו פיצויי פיטורים ופיטורים שלא כדין, וכן זכויות נוספות כגון פדיון חופשה, הפרשות חסרות לקרן פנסיה דמי הבראה ועוד, בסך כולל של כ-335,000 שקל לתובע וכ-186,000 שקל לתובעת.  

הם טענו כי פוטרו לאלתר ושלא כדין (ללא שימוע), אף שמילאו – כל אחד בהתאם לעבודתו – את תפקידיהם בחריצות ועל הצד הטוב ביותר.

כמו כן, נטען כי בסמוך להודעת הפיטורים הם עברו ליישוב מרוחק מאד ממיקום העמותה, דבר שמקנה להם זכות לפיצויי פיטורים לפי סעיף בחוק פיצוי פיטורים העוסק ב"התפטרות לרגל העתקת מקום מגורים". 

העמותה, שיוצגה על ידי עו"ד אילן גולדנברג, הציגה גרסה שונה לחלוטין, כשטענה בין היתר כי התובעים לא פוטרו אלא התפטרו, ואינם זכאים לזכויות להם הם עותרים.

"שופעות באי דיוקים"

לאורך פסק דינו, השופט שוורץ הציג וניתח את טענות ועדויות הצדדים. בנוגע לשאלה "פיטורים או התפטרות", השופט העדיף את גרסתה של העמותה, בנימוק שעדויות התובעים היו "שופעות באי דיוקים", גרסאותיהם לא הוכחו, פרטים שונים התווספו במהלך חקירתם בבית הדין, באופן שפגם באמינותם.

בהקשר זה השופט אף הבהיר כי התובעים למעשה הציגו טענות עובדתיות סותרות – האחת כי פוטרו ללא נימוק וללא זכות טיעון, והשנייה כי פוטרו על רקע העתקת מקום מגוריהם ליישוב מרוחק.

בהמשך קבע השופט כי התובעים אף אינם יכולים ליהנות מהסעיף של פיטורים לרגל העתקת מקום מגורים, מאחר ששוכנע כי מעברם נבע מסיבות אישיות שאינן קשורות בצרכי עבודה אחרת. בהתאם לכך נקבע כי הם לא עומדים בקריטריונים המזכים בפיצויי פיטורים שבחוק הפיצויים.

בהמשך פסק הדין, לאחר שניתח את הראיות, השופט קבע כי כל שהתובעים זכאים לו הוא פיצוי כולל של כ-25,000 שקל בגין דמי הבראה והפקדות חסרות לפנסיה.

התוצאה היתה כי לזכות התובעים נפסק סכום המהווה כ-5% מהסכום שתבעו. בנסיבות אלה, הוחלט שלא לחייב את העמותה בהוצאות משפט או בשכ"ט עו"ד התובעים.

• ב"כ התובעים: עו"ד רם א. גמליאל
• ב"כ הנתבעת: עו"ד אילן גולדנברג

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.