תביעה כנגד בזק בגין חיוב ציוד ושירותים

בשנת 1964 שילם המבקש לרשות הדואר עבור מכשיר טלפון חוגה והתקנתו. בשנת 1972 שילם עבור מונה השיחות והתקנתו. לדברי המבקש הוא לא קיבל כל ציוד מחברת בזק וכפנסיונר ממעט לשוחח בטלפון. תרעומתו מופנית כנגד חיובה של חברת בזק בגין ציוד ושירותים.

השופט ניל הנדל, בית משפט מחוזי באר שבע, קבע כי המשיב לא טען כי גביית בזק הינה בניגוד לתקנות. תביעה זו התמקדה בטענת חוסר התמורה ולא התייחסה לשיעור התמורה. התמורה אינה בגין ביצוע תיקון או קבלת ציוד, אלא בגין האפשרות של עריכת תיקון או קבלת ציוד במידת הצורך, ללא תשלום נוסף.

שיטת גבייה זו אפשרית, סבירה, ומוכרת גם במדינות אחרות. כמובן כל שיטה מקפלת בתוכה חסרונות ויתכן שמקרה זה מצביע על כך. ואולם, אין לשלול את שיטת הגבייה הכללית ואין לומר כי היא פוגעת בציבור הצרכנים.

עוד קבע השופט כי יתכן מקרה בו קיימת סטייה ממתחם הסבירות באופן בו חברה ממשלתית, דוגמת בזק, גובה תשלום מהפרט עבור שירותים שלא בהכרח יזדקק להם. ברם, זהו אינו המצב כאן.

הערעור נדחה.

בר"ע 704/02 פלדברג רפאל נ' "בזק" החברה הישראלית לתקשורת בע"מ

למדור דיני חוזים

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.