הנאשם הורשע בעבירת אלימות חמורה שהעונש המרבי הקבוע בגינה בחוק הנו 14 שנות מאסר.
ביהמ"ש המחוזי בחיפה, השופט רון שפירא , הדגיש כי מדיניות הענישה המקובלת בדרך כלל אינה פוטרת את בית המשפט מלבחון כל מקרה לגופו ולאבחן בין המקרים ונסיבותיהם ובין הנאשמים, הקורבנות ונסיבותיהם האישיות. יש ודווקא האינטרס הציבורי ונסיבות המקרה יובילו אל המסקנה כי במקרה מסוים יש לגזור עונש שונה מהמקובל.
השופט קבע כי מעבר למעמדו של הקורבן ומערכת היחסים האישית שבין הקורבן לנאשם שפגע בו, קיים גם אינטרס ציבורי ליתן, במקרים המתאימים, משקל להסכם "סולחה" שנערך במגזר הערבי. הסולחה אינה רק הליך של גישור בין קרבן לזה שפגע בו. מדובר במערכת מעין מוסדית בחברה המסורתית.
בנסיבות אלו, קבע השופט ובהתחשב ב"סולחה" שנערכה בין המתלונן לנאשם, המליץ שירות המבחן להעדיף אינטרס שיקומי והציע להעמיד את הנאשם בפיקוחו כאשר הנאשם ישולב בקובצה טיפולית שעניינה טיפול בדחפים אלימים וכך נקבע.
תפ 161/01 מדינת ישראל נ' עומר שאהב
למדור פלילי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.