שופט בביקורת על טר"ם: "התנהלה כמו חנות גלידה"

גבר שהגיע למוקד הרפואי עם כאבים בחזה הופנה לסניף אחר "בגלל שעומדים לסגור". בהמשך מצבו הידרדר - והוא נפטר. נקבע: אלמנתו תקבל כ-670 אלף ש'

"בכל הכבוד, סניף של מתן טיפול רפואי דחוף אינו יכול לתפקד ולהתנהל כסניף של חנות גלידה, הסוגרת שעריה בשעה קבועה ללא כל התחשבות בנסיבות": ביקורת חריפה זו השמיע שופט המחוזי בלוד, צבי ויצמן, כלפי טר"ם, אשר הפנתה אדם הסובל מכאבים בחזה להמשך בירור בסניף אחר, בשל סגירה צפויה. התוצאה הייתה הרסנית: מצבו הידרדר, ובהמשך הוא נפטר. אלמנתו, כך נקבע, תקבל פיצויים והוצאות בסך כ-670 אלף שקל.

תחילת הפרשה באוקטובר 2021. המנוח ואשתו, ירושלמים שומרי שבת, ישבו בביתם בשישי בערב כשלפתע החל הראשון להרגיש מיחושים בחזה. בקיימם את מצוות פיקוח נפש דוחה שבת מיהרו השניים במונית למוקד טר"ם, שם בוצעו למנוח בדיקות - שפוענחו כתקינות. במכתב השחרור צוין, בין היתר, ש"יש ללכת למוקד טר"ם" בסניף אחר (רוממה), "לצורך השגחה ובדיקת אק"ג חוזרת".

בשל היעדר הדחיפות הלכאורית חזרו השניים לביתם ברגל, ואולם סביב 1:20 בלילה מצאה התובעת את בעלה כשגופו קשה וכחול. היא הזעיקה מיד את מד"א, שביצע במנוח פעולות החייאה, ולאחר שחזר לו הדופק – הבהילו ל"שערי צדק", שם בוצע צינתור דחוף, והוא הועבר לטיפול נמרץ.

אלא שמצב האיש הלך והידרדר עד שבאפריל 2022 הוא נמצא ללא סימני חיים, בן 63 במותו. בתביעה שהגישה אלמנתו, האשימה את טר"ם ברשלנות, בין היתר בכך ששחררה את בעלה מבלי להבהיר את דחיפות הצורך בקבלת טיפול רפואי, וחרף ידיעתה כי מדובר בשומר שבת שלא ייסע לשם כך ללא סיבה של חיים ומוות.

מנגד טענה טר"ם שלא הייתה סיבה לחשוד כי המנוח סובל מאירוע לבבי חריף, כאשר הצוות מטעמה פעל ללא דופי. לדבריה הוראת השחרור הייתה ברורה: יש לגשת לסניף טר"ם ברוממה לשם השגחה וביצוע אק"ג חוזר. משבחרו בני הזוג לחזור הביתה חרף ההנחיה, נטען, הרי שאין להם להלין אלא על עצמם.

ניתן היה להצילו

אבל השופט ויצמן חשב אחרת. הוא ציין שלמנוח לא נערכה בדיקה חשובה ("טרופונין"), ככל הנראה בשל סגירה צפויה של המוקד אליו פנו המנוח ורעייתו, תוך הפנייתם למוקד אחר, זאת מבלי להסביר את דחיפות ההפניה, ומבלי לתת את הדעת שמדובר בשומרי שבת, אשר לא ייסעו ברכב ללא הצדקה רפואית מספקת.

נקבע שהרופא מטעם טר"ם כשל בעצם ההפניה למוקד רוממה. "בכל הכבוד", כתב השופט, "סניף של מתן טיפול רפואי דחוף אינו יכול לתפקד ולהתנהל כסניף של חנות גלידה הסוגרת שעריה בשעה קבועה, ללא כל התחשבות בנסיבות". הובהר ש"מעת שמגיע אדם הנדרש לאבחון דחוף לשלילת אירוע לבבי חמור – שומה על הצוות הרפואי לסיים את הבדיקה, גם אם שעות הסגירה הרגילות קרובות".

השופט הדגיש כי "הדברים פשוטים וברורים", מאחר ש"זה טיבם של מצבי חירום – כשם שמנתח אינו נוטש חלילה את משמרתו באמצעו של ניתוח המתארך מעבר למצופה", כך לא הייתה צריכה הנתבעת לזנוח את הטיפול במנוח ולהפנותו למוקד אחר. "יש לתמוה כיצד לא הבין זאת הצוות הרפואי במקום", הוסיף. נקבע שהתנהלות מעין זו "בעייתית, ואינה מתאימה לגוף המתיימר לתת שירות רפואי דחוף".

השופט חידד שבהיעדר ההתרשלות, ניתן היה להציל את המנוח ומכאן הקשר הסיבתי לחיוב טר"ם בנזקי העיזבון – כאב וסבל, קיצור תוחלת חיים, שנים אבודות ואובדן שירותי בעל – זאת בניכוי קצבאות ו-20% אשם תורם. הפיצוי הסופי לאלמנה הועמד על 539,900 שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד של כ-127,500 שקל והוצאות משפט.

• ב"כ התובעים: עו"ד אהוד כליף
• ב"כ הנתבעת: עו"ד ליאור פרי ו/או עו"ד מאי הררי ואח'

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.