קיבלתם זימון לבית הדין הרבני? לא בטוח שאתם חייבים להגיע

הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים מאפשרת להם לפעול כבוררים גם בסכסוכים אזרחיים. אך הזמנה להליך לא אומרת שאתם צריכים להסכים לו

הכנסת אישרה השבוע תיקון חקיקה משמעותי המרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים והשרעיים כך שיוכלו לשמש כבוררים גם בסכסוכים אזרחיים. התיקון, שאושר ברוב של 65 תומכים מול 41 מתנגדים, משנה את האיזון בין הדין האזרחי לדין הדתי ומעורר שאלות משפטיות כבדות משקל.

עד כה, ובהתאם לפסיקת בית המשפט העליון משנת 2006, בתי דין דתיים לא היו מוסמכים לשמש כבוררים ללא הסמכה מפורשת בחוק. כעת, לאחר שנים של ניסיונות חקיקה, הוסדרה הסמכות – אך יחד עמה נולדו גם אתגרים משפטיים חדשים.

על פניו, מדובר בהרחבה לגיטימית של מוסד הבוררות: צדדים לסכסוך רשאים להסכים כי ההכרעה תיעשה מחוץ לבית המשפט, ואף לבחור כי היא תינתן לפי דין תורה. אלא שהחידוש המרכזי אינו טמון רק בעצם הסמכות, אלא באופן שבו היא מופעלת בפועל.

החוק מאפשר לבתי הדין לשלוח לצדדים הזמנה להליך בוררות, הנחזית להיות מסמך רשמי של ערכאה שיפוטית. עבור אדם שאינו בקיא בדין, עצם קבלת המסמך יוצרת תחושת חובה להתייצב ואף להסכים להליך. אלא שמבחינה משפטית מדובר בהליך וולונטרי לחלוטין. כלומר אין חובה להסכים לקיומו של ההליך, וגם אין חובה להתייצב.

הפער בין התחושה הסובייקטיבית לבין המצב המשפטי בפועל הוא מהותי, והוא גם מקור לחשש ממשי. בתהליך החקיקה הועלו הסתייגויות מצד גורמים מקצועיים, ובהם נציגי משרד המשפטים והסיוע המשפטי, שהתריעו מפני מצב שבו צדדים, ובפרט אוכלוסיות מוחלשות, ייתנו את הסכמתם להליך בשל המעמד הרשמי שייראה להם מחייב, ולא מתוך רצון חופשי אמיתי.

לכך מתווסף נדבך משמעותי נוסף: בנוסח הסופי של החוק נקבע כי בית הדין יוכל לאשר את פסק הבוררות של עצמו, במקום שבית משפט אזרחי יעשה זאת – כפי שנהוג כיום בהליכי בוררות. המשמעות היא צמצום הביקורת השיפוטית החיצונית, והעצמת המשקל של ההחלטה הראשונית – האם להיכנס להליך מלכתחילה.

בחירה אסטרטגית

מנקודת מבט מקצועית, בחירת הזירה השיפוטית היא השלב הקריטי ביותר בניהול הסכסוך. לא כל מקרה מתאים לבוררות בבית דין דתי. לא כל סכסוך נכון לנהל מחוץ למערכת האזרחית. ומנגד, ישנם מקרים שבהם הליך כזה עשוי להיות יעיל ואף נכון. אך הבחירה אינה טכנית – היא אסטרטגית.

בהליכי בוררות, ובפרט כאשר הם מתנהלים לפי דין דתי, עשויים להיות הבדלים מהותיים בתוצאה לעומת הדין האזרחי, בין היתר בסוגיות של חלוקת רכוש, איזון משאבים וזכויות כלכליות. ההבדל בין הסכמה מודעת לבין הסכמה הנובעת מלחץ, חוסר ידע או תחושת חובה, עשוי להשפיע על זכויות הצדדים לאורך שנים.

לכן, קבלת זימון מבית הדין אינה עניין פרוצדורלי בלבד, אלא צומת שבה יש לקבל החלטה מהותית. לפני כל תגובה, כדאי לבחון מהו ההליך המוצע, מה המשמעות המשפטית שלו, והאם זו הזירה הנכונה לנהל בה את הסכסוך הספציפי. ייעוץ משפטי בשלב זה הוא תנאי לניהול נכון של ההליך.

• עו"ד רעות שדה עוסקת ב- דיני משפחה, ירושה וגישור

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.