הצליף בחגורה וקרע בגדים: גבר אלים לא ירצה מאסר

הנאשם נהג לכנות את אשתו בפני ילדיהם "פלצנית שצריכה לקבל מכות", הכה אותה ושפך עליה מים. השופט: "זכאי להזדמנות טרם תמוצה עימו חומרת הדין"

אב ל-3 שהורשע בתקיפת גרושתו בעודם נשואים, במספר הזדמנויות שונות, לא ירצה מאסר - כך נקבע לאחרונה בבית משפט השלום בירושלים. "סבורני כי הנאשם זכאי להזדמנות אחת ויחידה טרם תמוצה עימו מלוא חומרת הדין", נימק הנשיא שמואל הרבסט את גזר הדין בו הטיל על הצעיר 300 שעות לתועלת הציבור (של"צ) ופיצוי למתלוננת, לצד מאסר על תנאי.

הנאשם (26) והמתלוננת, חרדים, החליטו להתחתן אחרי דייט אחד. הם הביאו לעולם שלושה ילדים, ואולם נישואיהם לא היו סוגים בשושנים. על-פי כתב האישום, נהג הנאשם באופן אובססיבי ומשפיל כלפי אשתו דאז. נטען שהוא כינה אותה בפני ילדיהם "פלצנית שצריכה לקבל מכות בישבן", ואף נהג להעיר אותם בכוונה כדי לאלץ אותה להישאר ערה ולטפל בהם.

מלבד ההשפלות המילוליות, כתב האישום ייחס לנאשם שורת מעשי אלימות פיזיים כלפי רעייתו דאז וגרושתו כיום. נטען, בין היתר, שהוא חבט ברגלה בחגורה, שפך עליה מים קרים והכה אותו בצווארה תוך קריעת החלוק שלה - עד שדיממה. עוד נטען שהוא צעק עליה, שבר כיסא וקרע את הציציות של ילדיהם לעיניהם.

בשל מעשיו הועמד הצעיר לדין והורשע, כחלק מהסדר טיעון, בעבירות של תקיפה סתם, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים והיזק לרכוש במזיד. בשלב הטיעונים לעונש עתרה המדינה להשית עליו שנת מאסר לצד עונשים נלווים. נטען שמדובר בעבירות חמורות אשר פגעו בשלמות הגוף של המתלוננת, כבודה וביטחונה.

מנגד הפציר הנאשם שאין לגזור עליו מאסר, אשר לטענתו לא יקדם את שיקומו, לא ישרת את האינטרס הציבורי ולא יסייע למתלוננת או לילדיהם. הוא הביע חרטה וצער על שקרה, סיפר כי היום הוא נמצא במקום אחר לגמרי, וביקש להסתפק בשל"צ וצו מבחן.

המשיכו הלאה

השופט הרבסט קבע שבמעשיו פגע הנאשם בזכות אשתו לשעבר לביטחון, לשלמות הגוף ולשמירה על קניינה. יתרה מכך, הוא פגע בכבודה ובשלוות נפשה. "פגיעה זו משמעותית יותר", הדגיש השופט, "שעה שנעשתה בתוך ביתה - המקום שאמור לשמש לה כמבצר, ועל-ידי מי שהיה אמור להיות הקרוב לה ביותר".

חרף זאת, מסקנת השופט הייתה שבנסיבות המקרה אין מקום לגזירת עונש מאסר. הוא נימק את החלטתו השנויה במחלוקת בין היתר בכך שהנאשם - ולא המתלוננת - הוא שפנה למשטרה, ושמעשיו, הגם שחמורים, אינם פרי תכנון מקדים, אלא בגדר התפרצויות זעם ואובדן עשתונות על רקע חוסר בשלות רגשית.

שיקולים נוספים בהקשר הזה התייחסו להיעדר עברו הפלילי של הצעיר ולכך שהודה, לקח אחריות וחסך בזמן שיפוטי. עוד צוין כהצדקה שלא להטיל עליו מאסר, שהוא עובד בעמותה המסייעת לאנשים עם מוגבלויות ותפקודו הכללי "תקין ויצרני". לבסוף נכתב שמאז ביצוע העבירות חלפו שנתיים, במהלכן כל אחד מהצדדים המשיך בדרכו, והקשר ביניהם כיום ענייני וממוקד בגידול ילדיהם.

"סבורני כי הנאשם זכאי להזדמנות אחת ויחידה טרם תמוצה עימו מלוא חומרת הדין", חתם השופט את דבריו. הוא גזר על הצעיר 300 שעות של"צ, 4 חודשי מאסר על תנאי, התחייבות כספית להימנע מביצוע עבירת אלימות, צו מבחן לשנה ופיצוי בסך 3,000 שקל למתלוננת.

• ב"כ הנאשם: עו"ד ח. רייכבאך
• ב"כ המדינה: לא צוין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.