חולה דיאליזה שילם במשך שנים עבור חניה בחניון "ארנה" בהרצליה, אף שלפי חוק היה זכאי לחנות בחינם. בתובענה ייצוגית שהגיש, ביקש האיש פיצוי של כ-2.3 מיליון שקל לכל בעלי תו נכה שאולצו לשלם עבור החניה. טרם מותו, הספיק האיש להגיע עם הקניון להסדר פשרה, שאושר לאחרונה.
בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש חולה הדיאליזה המנוח באפריל 2012 לבית משפט השלום בתל אביב, הוא גולל את סיפורו, שמשקף את סיפורם של נכים רבים: המנוח, נכה 100% נהג להגיע מדי פעם בפעם לקניון "ארנה" בהרצליה פיתוח כדי לבלות בו ולערוך קניות.
לטענתו, בפעמים שלא הצליח למצוא חנייה בחוץ ונאלץ לחנות את רכבו בחניון הקניון הוא נדרש לשלם בכל פעם 20 שקל עבור החנייה.
באותה תקופה, טען בבקשה שהוגשה נגד מפעילת הקניון "מנופים פיננסים", לא היה מודע שהחוק אוסר לגבות ממנו תשלום עבור חניה אם החניון הוא הגישה הנגישה היחידה שלו למתחם הציבורי. עוד לטענתו, בחניון לא היה שילוט המודיע לבעלי מוגבלויות שהם פטורים מתשלום דמי חניה. התנהלות זו, טען האיש, מהווה הפרת חובה חקוקה והתעשרות לא חוקית על חשבון הנכים.
האיש הגיש את בקשתו בשם כלל בעלי תו נכה ששילמו דמי חנייה החל מינואר 2009 (מועד כניסת החוק לתוקף) ועד למועד הגשת בקשתו, שלטענתו זכאים לפיצוי כולל של כ-2.3 מיליון שקל. בנוסף הוא ביקש לאסור על הקניון לגבות דמי חניה מבעלי תו נכה ולחייבו להציב על כך שילוט בולט.
המשיבה טענה כי למנוח אין עילת תביעה נגדה משום שלא היא מפעילה את החניון אלא חברת "יאיר השחר". אולם גם נגדה אין כל עילה, כיוון שלטענתה, לו טרח המנוח לפנות לנציגיה הם היו מאפשרים לו לחנות בחינם. טענות נוספות הפנתה לגבי יעילות ההליך הייצוגי במקרה זה והיעדר הוכחת הזכאות לסעד.
לאחר דין ודברים, החליטו הצדדים לצרף את מפעילת החניון כמשיבה ולנסח הסדר פשרה. בהסדר התחייבו המשיבות לאפשר לכל בעל תו נכה חנייה חינם ברחבי החניון ולהציב על כך שלטים.
עוד הן יעניקו פיצוי שנע בין 10,000 שקל ל-70,000 שקל לטובת הציבור. למרבה הצער, בנובמבר 2013, עם החתימה על ההסדר, נפטר המבקש.
פתרון למצוקה
השופטת חנה קלוגמן קבעה כי ההסדר מעט חסר, אך מאחר שהוא כפוף להוראות החוק, הוא מהווה הסדר סביר וראוי שהעניק פתרון למצוקה שהעלה המנוח בבקשתו.
עוד קבעה השופטת כי אמנם טווח הפיצוי המוצע כתרומה לטובת הציבור הוא נמוך באופן יחסי למה שנפסק בהסדרי פשרה דומים אחרים, אך הוא הולם את השלב הראשוני בו הושג ההסדר, שחסך התדיינויות וטרחה רבה.
השופטת קלוגמן, שאישרה את ההסדר, העמידה את סכום התרומה שתועבר למכון לנפרולוגיה בבית החולים שיבא על 50 אלף שקל, אישרה את סכומי שכר הטרחה והגמול למבקש (10,000 שקל לעזבון המבקש ושכר טרחה זהה לבא כוחו). מודעה בדבר הסדר הפשרה תפורסם בקרוב ב"מעריב" ו"ידיעות אחרונות".
לרוב, ישנו חשש שהסדר הפשרה מקורו ב"קנוניה" בין התובע הייצוגי לנתבע על חשבון יתר חברי הקבוצה, אלא שמקרה זה מציג את ההיפך הגמור: המנוח פעל ותיקן עוול מתמשך לקבוצת הנכים, אך הגמול שקיבל נמוך משמעותית מהגמול המקובל. לדעתי, תוצאת הפשרה דווקא מובילה לפגיעה באינטרס הציבורי העומד בבסיס התובענות הייצוגית - לעודד אנשים לקחת סיכון ולהשקיע משאבים כדי לתקן עוולות – ואם המנוח לא היה חותם על ההסכם ומערער על גובה התגמול, סביר להניח שהוא היה גבוה משמעותית.
* עו"ד יפית מנגל עוסקת בתחום התובענות הייצוגיות
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין