"ינקו וויס אחזקות" מכרה בשנת 2000 את מניותיה ב"סלטי צבר" לחברה אחרת תמורת מיליוני דולרים. בית המשפט העליון החליט לבטל את השומה שהוטלה עליה בשל איחור במשלוח דרישת התשלום.
החברה, שהתאגדה בשנת 1996, החזיקה ב-100% ממניות סלטי צבר תעשיות. בשנת 1998 מכרה החברה 51% ממניותיה לחברת "אוסטיב", ואף העניקה לה אופציה בלעדית לרכוש את יתר המנניות תמורת 6.2 מיליון דולר. במקביל, רכשה החברה בניין בבריסל, בירת בלגיה, וכעבור שנה נרשמה כחברה במדינה.
לימים, מכרה החברה את יתרת מניותיה לאוסטיב בהתאם להסכם. אלא שבדו"ח השומה העצמית שהגישה בשנת 2001, החברה לא דיווחה על הסכום שקיבלה כרווח הון החייב במס בישראל, שכן לשיטתה, ביום המכירה היא כבר הייתה חברה בלגית, ומכאן שהיא חייבת בתשלום המס בבלגיה ולא בישראל.
לשאלות על שומות מס:
פנה ל-עו"ד מסים
פקיד שומה חולון חשב אחרת, וקבע כי במועד המכירה החברה הייתה "תושבת ישראל", וחייב אותה בתשלום שומה על רווחיה ממכירת המניות.
החברה לא מיהרה לשלם ובשנת 2007 ערערה בביהמ"ש המחוזי בתל-אביב על השומה שנקבעה לה. לטענתה, בהתאם לפקודת מס הכנסה, מהרגע ששלחה את הדו"ח, פקיד השומה היה צריך לקבל החלטה בעניין תוך שלוש שנים, כלומר עד סוף שנת המס 2004, בעוד שהחלטתו בעניין נשלחה אליה רק ב-2005.
המחוזי דחה את טענת ההתיישנות מהטעם שדרישת התשלום הועברה בצורה אלקטרונית דרך המערכת של רשות המיסים עוד לפני המועד האחרון למשלוח, מה גם שבאותו זמן נכנס רואה החשבון של החברה למערכת וראה את שומת המס.
המחוזי גם דחה את טענת החברה לפיה לא ניתן לסווג אותה כתושבת ישראל, כיוון שבפועל החברה מנוהלת בישראל.
לפני שנה הגישה החברה ערעור לבית המשפט העליון ושוב טענה שיש לבטל את השומה עקב האיחור בשליחתה.
לטענתה, "שידור שומה" למערכת הממוחשבת של רשות המיסים אינו יכול להיחשב כ"שומה" לפי פקודת מס הכנסה, שכן הודעה זו אינה מפורטת כמו השומה שהגיעה באיחור ולא כוללת את דרך עריכתה, נימוקיה ואת זהות עורך השומה.
החברה הוסיפה כי למרות העובדה שבעלי המניות גרים בישראל, הרי שניהולה נעשה מבלגיה, מה גם שבשנת המס 1999, חייב אותה פקיד השומה במס כתושבת בלגיה ולא השיב לה את הסכומים ששילמה.
לא עמד בזמנים
"ההסדר שנבחר קובע מסגרת זמנים קשיחה וברורה שבה חייב פקיד השומה לעמוד, אחרת תופעל הסנקציה של קבלת השומה העצמית או קבלת ההשגה מבלי לבחון אותן לגופן", כתב השופט סלים ג'ובראן, והסביר כי לפקיד השומה היו שלוש שנים להחליט אם לדחות את השומה העצמאית ולהכין שומה אחרת. כיוון שלא עשה זאת בזמן, חובה עליו "לקבל אותה כמו שהיא".
השופט הבהיר שגם כשהאיחור במשלוח השומה נעשה מסיבות שאינן תלוית בפקיד, ואפילו אם מדובר בימים בודדים, הרי שעדיין מדובר באיחור המחייב את ביטול השומה.
השופט לא ייחס משמעות לעובדה שרואה החשבון של החברה נכנס לתיק הממוחשב ומצא את השומה לפני המועד האחרון למשלוח, מאחר שלא ברור אם מנהלי החברה היו מודעים לכך. בנוסף, הסביר השופט כי שומה לא חתומה כמו השומה האלקטרונית אינה סופית בהכרח.
השופטים אורי שהם וענת ברון הצטרפו לעמדתו כך שבסופו של דבר ערעור החברה התקבל בהסתמך על טיעון האיחור בלבד. פקיד השומה חויב בשכ"ט עו"ד בסך 50,000 שקל.
- ב"כ המערערת: עו"ד רון דרור
- ב"כ המשיב: עו"ד יורם הירשברג
* עו"ד ורו"ח ליאור שחטר עוסק בדיני מסים
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין