אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> מגזין >> דיני עבודה >> פנית עובד לרשויות בטענת קיפוח זכויות אינה לשון הרע

פנית עובד לרשויות בטענת קיפוח זכויות אינה לשון הרע

מאת: אמנון מרחב, עו"ד | תאריך פרסום : 30/07/2002 10:27:00 | גרסת הדפסה

כך קבע בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (כב' השופט אברהמי).

התובעת עבדה אצל חברת כוח אדם בשם "קריירה" במשך כ- 15 חודשים. לאחר מכן עברה להיות עובדת של חברת כוח אדם אחרת.

התובעת היתה בחופשת לידה ולאחר מכן לא שבה לעבודתה בנתבעת.

הצדדים היו חלוקים ביניהם בשאלת נסיבות סיום יחסי העבודה, ובעקבות כך זכאותה לפיצויי פיטורים וסכומם של פיצויים אלו. כמו כן, תבעה התובעת - בין היתר - לקבל שכר עבור 45 ימי עבודה לפי סעיף 9(ג)(1) לחוק עבודת נשים התשי"ד- 1954 (להלן: חוק עבודת נשים) הקובע כי אין לפטר עובדת במהלך חופשת הלידה או במשך 45 יום לאחר תום חופשת הלידה וכן דמי הודעה מוקדמת של 30 יום.

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בה טענה כי התובעת פנתה לרשויות וגורמים נכבדים שונים ובהם לנשיא המדינה, שר העבודה, שר החינוך וכהנה וכהנה מכותבים, על מנת לפגוע בשמה הטוב של הנתבעת ועל מנת להפעיל עליה לחץ לשלם לתובעת פיצויי פיטורים, וכי לאור זאת על התובעת להחזיר את התשלום שניתן לה עבור פיצויי פיטורים ולשלם לנתבעת בגין נזק תדמיתי ופגיעה במוניטין שלה, דבר שגרם לכך שהיקף ההתקשרויות עמה יקטן.

בית הדין דחה את טענת הנתבעת וקבע כי פניה לאנשים שונים, וביניהם לנשיא המדינה, לשרים במדינת ישראל, ולאנשים המצויים בעמדות בכירות במנגנוני המדינה השונים, הינה זכות הנתונה לכל אזרח במדינה דמוקרטית, בכל עניין, וודאי שבעניינים הנוגעים לדרך טיפולו של גוף המספק עובדים למדינה. לכן, פנייתה של התובעת לאנשים שונים, במקביל לדיוניה עם המשיבה הינה דבר לגיטימי ואף רצוי, ותורם לניהול נאות. בדומה לכך, טענת הנתבעת כי היא שילמה לתובעת פיצויי פיטורים עקב הלחץ שנוצר בגין הפניה לאנשים שונים, לא התקבלה ע"ע בית הדין, שכן אם שליחת המכתבים שכתבה התובעת לנתבעת לשרים בממשלה היא זו שגרמה לנתבעת לשלם לתובעת פיצויי פיטורים הרי שכנראה שהתובעת היתה זכאית לכך, ושרק פיקוח חיצוני כלשהו גרם לה לעשות את אשר צריכה היתה לעשות מלכתחילה. בית הדין הוסיף כי מאחר וקבע שהתובעת זכאית לזכויות אותן תבעה ולכן אין ספק שרשאית היתה לפנות לכל מי שיכול היה לסייע בידה, ואין בכך כל פגם.

עוד כמה קביעות חשובות שקבע בית הדין:

"החיוב החוקי להחזרת עובדת לעבודה לאחר לידה גובר על הוראות ההסכם הקיבוצי"

סעיף 9 לחוק עבודת נשים, בתיקון 15 שבו קובע כי:

(ג) לא יפטר מעביד עובדת בחופשת לידה...או במשך תקופה של ארבעים וחמישה ימים לאחר תום חופשת הלידה...במנין ימי הודעה מוקדמת לפיטורים, לא יבואו התקופות האמורות בפסקה זו."

לפי החוק, לא ניתן לפטר עובדת שחזרה מחופשת לידה במשך 45 יום נוספים לאחר חזרתה מהעבודה. לפי דברי ההסבר של הצעת החוק, מטרת סעיף קטן (ג) היא להבטיח את זכותה של העובדת לחזור לעבודתה בתום חופשת הלידה שלה. מטרת סעיף זה, אם כן, היא חזרת העובדת למקום עבודתה הקודם.

חלק אינהרנטי מעבודה במקום מסוים הוא השכר המשתלם בגין אותה עבודה, כך שלא די שהמעסיק יאמר לעובדת שלו שאין פגיעה ברציפות זכויותיה, אלא עליו לספק לה עבודה ככל האפשר ולשלם לה עבורה. לו תאמר אחרת הרי שירוקן הסעיף מתוכן, וכל עובדת שאין המעסיק חפץ יותר בשירותיה יאמר לה שהתקופה של 45 הימים שלאחר תום חופשת הלידה לא פוגעת ברציפות זכויותיה, אך אין לו עבודה עבורה, ולכן אין הוא יכול לשלם לה משכורת עבור תקופה זו, ועם תום 45 הימים יפטרה.

במקרה דנן, הוראות ההסכם הקיבוצי מרעות עם התובעת שכן היא אינה זכאית לתשלום בגין תקופת המתנה לשיבוץ במשך חודשיים, כמו כן היא אינה זכאית להודעה מוקדמת שכן או שהיא נחשבת כמתפטרת, או שיש לראות את תקופת ההמתנה ככוללת בתוכה הודעה מוקדמת. סעיף 21 לחוק הסכמים קיבוציים התשי"ז - 1957, קובע כי הוראות הסכם קיבוצי יכולות אך להוסיף על ההוראות הקבועות בחוק ולא לגרוע מהן. מאחר שהוראות ההסכם מרעות עם התובעת, הוראות החוק הן אלו שיחולו עליה. יתרה מכך, החוק דן במקרה ספציפי יותר של עובדת ששבה מחופשת לידה, לעומת מקרה כללי יותר של כל עובד המצוי בתקופת מעבר בין עבודות.

אי חוקיות סעיף בהסכם קיבוצי של חברת כ"א לפיו רשאית החברה לא לספק לו עבודה חודשיים ימים

בית הדין לא הכריע בסוגיה זו והשאיר אותה "בצריך עיון". בהערת אגב ציין בית הדין כי לכאורה אי סיפוק עבודה ומשכורת מהווה פיטורים למעשה, וזכותו של עובד לעזוב מקום כזה בין אם מדין הרעת תנאים בין אם מדין פיטורים למעשה, יכול ותקום לו לפני עבור חודשיים בהם הוא מצוי, למעשה, ללא מקור פרנסה. יחד עם זאת אין אנו צריכים להכריע בענין האחרון כעת.

סיכומו של דבר, ההוראה החלה על התובעת היא הוראת חוק עבודת נשים בלבד. לאור מסקנה זו, הנתבעת צריכה היתה

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

קטגוריות


שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 


תגובות

הוסף תגובה
אין תגובות
שירותים משפטיים





עורכי דין בתחום דיני עבודה באזור :
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות











כתבות נוספות בתחום דיני עבודה
4 תיקונים חשובים בחוקי העבודה – מדריך
עו"ד נעמה שבתאי בכר, צילום: אביבית שבתאי

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ