אמנם עורך הדין טען כי שלושת התובעים השונים חברו נגדו, אולם השופט דחה את עמדתו וציין כי "טענה גורפת וכוללת לפיה התאספו ובאו תובעים שונים ועדים שונים והחליטו כולם לקום על הנתבע מעלה כשלעצמה סימני שאלה".
בית משפט השלום בתל-אביב הורה לעורך דין לשלם פיצויים והוצאות משפט בסך כולל של 90,000 שקל בגין הפרת זכויות יוצרים. פסק דינו של השופט אביים ברקאי איחד שלוש תביעות של תובעים שונים נגד עורך הדין, הממחזיק מכללה פרטית למיסים ולחשבונאות – כולן עסקו בהעתקת מאמרים.
בכל אחת מהן נטען כי הנתבע העתיק מאמר ופגע בזכויותיהם של התובעים (כל תביעה מתייחסת למאמר אחר). הנתבע, שאף הגיש מצדו תביעות נגדיות, טען כי מדובר במאמרים פרי עטו, וכי התובעים הם אלה שהעתיקו, כל אחד בדרכו.
שלושת התובעים יוצגו על ידי עוה"ד סער גרשוני ולירון לזר. מנגד, את הנתבע (שהיה גם התובע שכנגד), ייצג עוה"ד אוריה ירקוני.
שלושת התובעים – העוסקים במקצועות שונים – סיפרו כל אחד את סיפורו. הראשון, טען כי הנתבע העתיק ממנו מאמר שעסק בדיני לשון הרע, המהווה יצירה מקורית, ופרסם באתרי אינטרנט שבבעלותו.
התביעה השנייה עסקה במאמר שעסק בוועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי. התיק הנוסף עסק במאמסר על חוק איסור הלבנת הון.
ביחס לשלוש התביעות, הנתבע טען בכתב הגנה וכן בתביעה שכנגד – כי הוא בעל זכות היוצרים וכי התובעים הם שהפרו את זכויותיו. עוד הוא טען כי התובעים בתיקים השונים הם שותפים עסקיים, שממניעים זרים שמו להם למטרה לפגוע במוניטין שלו, ולהפעיל עליו לחץ בלתי הוגן שיביא לצמצום פעילותו העסקית.
"טענת סרק"
הנתבע טען, בין היתר, כי ההוכחה לכך שהמאמרים שבתביעה הראשונה והשנייה הם שלו, היא מחברות שיעורים במסגרת קורס חשבי שכר שהעביר בשנת 2006.
אלא שהשופט ברקאי דחה את טענה זו. בהקשר זה השופט ציין כי כתב ההגנה שהגיש הנתבע כלל מאות עמודים ונספחים, אך ללא הוכחה לטענתו. השופט הוסיף כי "לא ברור כיצד במסגרת קורס מקצועי וייעודי שמטרתו מבחן מקצועי בתחום חשבות השכר משולבים מאמרים שעניינם לשון הרע או ועדות רפואיות – מאמרים חיצוניים שלא הוכח וממילא אינם במסגרת הבחינות המקצועיות שעניינן חשבות השכר".
בהמשך פסק דינו השופט דן בפירוט בטענות השונות. בסופו של דבר, על סמך זמני הפרסומים והתרשמותו הישירה מן העדים השונים, השופט הגיע למסקנה כי "מאזן הסבירות" נוטה באופן מובהק לכך שהנתבע הוא שהעתיק את המאמרים.
בין היתר, עוה"ד רון לווינטל העיד כמי שממנו הועתק חלק ממאמר לשון הרע אותו ייחס הנתבע לעצמו. עדות זו, לדוגמא, "קעקעה באופן חד משמעי את גרסת הנתבע", כלשון השופט ברקאי.
עדות נוספת שעוררה רושם אמין ומשכנע הייתה של עדה מטעם התובעים שסיפרה כי היא זו שכתבה את המאמר בנושא ועדות המוסד לביטוח לאומי.
בתוך כך השופט ציין כי "טענה גורפת וכוללת לפיה התאספו ובאו תובעים שונים ועדים שונים והחליטו כולם לקום על הנתבע מעלה כשלעצמה סימני שאלה. טענה כזו המצטרפת לתמהות נוספות בגרסת ההגנה – מביאה לקביעה לפיה מדובר בטענת סרק".
בסיכומו של דבר, השופט חייב את הנתבע לשלם לכל אחד מהתובעים פיצוי בסך 20,000 שקל וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל. סכום הפיצוי נקבע בהתחשב בהיקף ההפרה, משך ההפרה וחומרתה, וכן בכך שהנתבע פעל בחוסר תום לב.
- ב"כ התובעים (והנתבעים שכנגד): עו"ד סער גרשוני, עו"ד לירון לזר
- ב"כ הנתבע (והתובע שכנגד): עו"ד קניין רוחני אוריה ירקוני
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין