סגרו מרפסות והרגיזו את השכן – צריך היתר?

הדיירים קיבלו הסכמה של רוב בעלי הדירות, אבל המפקחת על רישום המקרקעין הודיעה שאם לא יקבלו היתר בנייה בשנתיים הקרובות הם יצטרכו להחזיר את המצב לקדמותו

המפקחת על רישום המקרקעין בחיפה יעל ליבוביץ קבעה לאחרונה כי סגירת מרפסות יכולה להיחשב כהצמדה ואז מחייבת הסכמה של כל בעלי הדירות בבניין או לחילופין כהרחבה שמחייבת היתר בנייה והסכמה של שלושה רבעים מהדיירים. פסק הדין ניתן בתביעה שהגיש בעל דירה בבניין ברחוב ורדיה בעיר נגד שכנים שהפכו מרפסות פתוחות לחדרים. הם אמנם קיבלו הסכמה של הרוב הדרוש לצורכי אישור הרחבה אבל לא הוציאו היתר בנייה. לפיכך קבעה המפקחת כי אם לא יקבלו היתר בשנתיים הקרובות יצטרכו להחזיר את המצב לקדמותו.

התובע ביקש להורות לשכנים להרוס את תוספות הבנייה שפוגעות לטענתו בצורת הבניין ובאופיו הארכיטקטוני הייחודי. לדבריו, השכנים לא קיבלו הסכמה של כל בעלי הבניין ולכן לא ניתן לראות בבנייה כהצמדה לפי חוק המקרקעין ומאחר שלא קיבלו היתר בנייה אז גם לא מדובר בהרחבה.

השכנים טענו שמדובר בתביעה שהוגשה כנקמה על כך שהתובע נדרש לשלם 130 אלף שקלים לנציגות הבית המשותף עקב בניית ממ"ד ברכוש המשותף. עוד לדבריהם, מאחר שהתובע ביצע גם הוא "הרחבה דומה" הוא מנוע לפי החוק מלתבוע אותם. מכל מקום, לטענתם, הם בסך הכל סגרו את המרפסות עם חלונות כך שמדובר בשינוי מינורי שלא מחייב היתר והם אף קיבלו הסכמה מצד 76.5% מבעלי הדירות בבניין.

רק היתר יכשיר

אלא שבתגובה טען התובע כי ההסכמה לא מספיקה שכן לפי החוק היה דרוש לנתבעים גם היתר בנייה. המפקחת יעל ליבוביץ הסכימה עמו. היא קבעה כי ההקלה שנקבעה בחוק המקרקעין ומאפשרת להוציא חלקים מהרכוש המשותף לשימוש ייחודי לצורך הרחבת דירה עם הסכמה של שלושה רבעים מבעלי הדירות במקום של כולם חלה רק כאשר הבנייה קיבלה היתר.  

במקרה הנוכחי אפשר לראות בסגירת המרפסות כהרחבת דירה לפי החוק בדומה לבניית מרפסות, קבעה, אלא שהנתבעים לא הוציאו היתר ואפילו לא הוכיחו שהם יכולים לעשות זאת. אמנם, ציינה המפקחת, אפשר לראות בבנייה שביצעו כהצמדה אלא שהצמדה מחייבת הסכמה של כל בעלי הדירות בבניין ואילו הנתבעים השיגו הסכמה של 76.5% בלבד.

לפיכך קבעה המפקחת כי הדרך היחידה להכשיר את הבנייה היא באמצעות הוצאת היתר בנייה. היא החליטה לתת לנתבעים הזדמנות להוציא היתר והורתה להם להציג אותו לתובע בתוך שנתיים. אם לא יצליחו להשיג את ההיתר בתקופה האמורה, שגם לוקחת בחשבון את השיבושים שגורמת מגפת הקורונה, הם יצטרכו להחזיר את המצב לקדמותו.

עם זאת, המפקחת סייגה והבהירה שאם הוצאת ההיתר תעוכב בעקבות התנגדות מצד התובע – תקופת הדיון בהתנגדות לא תבוא במניין הימים והמועד יוארך.

לקראת סיום המפקחת הוסיפה כי היא דוחה את הטענה שלפיה התובע היה מנוע מלהגיש את התביעה בשל "הרחבה דומה". זאת משום שבניית ממ"ד לא דומה לסגירת מרפסות וממילא התובע נתבע על ידי שכניו משום שלא אישרו את הבנייה. משכך, הוא לא עונה על התנאים לקיומה של "הרחבה דומה". הנתבעים חויבו בהוצאות של 1,500 שקלים. 

לפסק הדין בתיק 8-124-2019

• התובע לא היה מיוצג באמצעות עו"ד מקרקעין
• ב"כ הנתבעים: עו"ד אריה לוין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.