התביעה נדחתה לאחר שנקבע כי לא הייתה לבנות הזוג לשעבר כוונה להורות משותפת. בית המשפט מצא כי הן לא חתמו על הסכם הורות משותפת לפני הלידה וכי המסמך שהציגה התובעת מזויף
בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון דחה לאחרונה תביעה למתן צו הורות פסיקתי שהגישה אישה ביחס לבתה הביולוגית של בת זוגה לשעבר (הנתבעת). השתיים ניהלו מערכת יחסים ממושכת, שהגיעה לקיצה בעזיבת הנתבעת את הבית כשהיא בחודש השלישי להריונה. לאחר פרידתן הגישה התובעת את התביעה, אך השופטת מיכל ברגר בלום קבעה שהראיות בתיק – המצביעות על מערכת יחסים סוערת ולא יציבה – אינן מעידות על כוונה משותפת להיות הורים, כך שאין מנוס מדחייתה.
התובעת והנתבעת הכירו ב-2016 באפליקציית היכרויות לנשים. זמן קצר לאחר מכן עברו לגור יחד במושב בדרום ובהמשך ערכו חתונה בהשתתפות אורחים ומכרים אך מעולם לא חתמו על הסכם הורות. במהלך התקופה בה חיו יחד עברה הנתבעת טיפולי פוריות במטרה להביא ילד לעולם מתרומת זרע. בשלב מסוים הנתבעת נקלטה אולם בחודש השלישי להריונה פרץ ביניהן משבר והנתבעת עזבה את הבית ועברה לגור בצפון הארץ.
מספר ימים לאחר שהנתבעת ילדה את בתה הגישה התובעת את התביעה במסגרתה ביקשה להכיר בה כאם הקטינה. השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט היתה האם מתקיימים התנאים למתן צו הורות פסיקתי כאשר בנות הזוג נפרדו בתחילתו של הריונה של הנתבעת. צו הורות פסיקתי נשען על כוונה משותפת של בני או בנות הזוג להביא ילד לעולם ולגדלו במשותף.
לטענת התובעת, בינה לבין הנתבעת היה קשר חם ואוהב והן פעלו במשותף על מנת להביא את הילדה לעולם. לשיטתה, היא הייתה שותפה מלאה להריון ובין היתר לקחה חלק בבחירת הזרעים ובמימון רכישתם, אך בת זוגה לשעבר ניצלה אותה. לאור האמור, יש לראות בה כאם נוספת לתינוקת.
מנגד, טענה הנתבעת כי מערכת היחסים עם התובעת נכפתה עליה, לאחר שהיא הייתה במשבר נפשי כתוצאה מפרידה ממי שהיה בן זוגה במשך שבע שנים. לדבריה, התובעת ניצלה את חולשתה וטוותה סביבה קורים, מהם היא התקשתה להשתחרר לאורך תקופה ארוכה. היא טענה שמאז ומתמיד רצתה להיות אם וכי לתובעת שהתעללה בה פיזית ורגשית אין ולא צריך להיות חלק בהורות על בתה.
גם הנתבעת תיארה את התובעת כ"אדם מסוכן" ואת עצמה כ"אישה מוכה שהייתה חשופה ללא הפסק לאיומים". השופטת קבעה שבנסיבות אלו אין די בעצם הזוגיות על מנת לבסס את הורות התובעת, אלא יש להראות שהשתיים פעלו יחד לצורך הכניסה להיריון.
זוגיות לא מבססת הורות
השופטת ברגר בלום ציינה שהראיות שהובאו לפניה מלמדות על מערכת יחסים סוערת ובלתי יציבה שניהלו השתיים. התובעת עצמה העידה שבתחילת הזוגיות הנתבעת הייתה אגרסיבית.
"משעה שעוסקים אנו בסוגיה של כינון יחסי הורות, אשר במרכזה השלכות הרות גורל על חייו של ילד, לאורך כל מרחב חייו, אין מקום לבחון שאלה זו באותם כלים בהם בוחנים שיתוף כלכלי בין בני זוג לצורך איזון משאבים רכושי ביניהם ובוודאי שאין המדובר בשיקול שיש לתת לו את הבכורה", הבהירה.
בנוסף, ציינה השופטת, בנות הזוג לא פתחו תיק משותף בבנק הזרע וזה אומר דרשני. כמו כן, בחירת הנתבעת שלא לחתום על הסכם הורות עם התובעת מלמדת על העדר כוונה מצדה לחלוק את גידול הילדה.
השופטת דחתה את ניסיון התובעת להיתלות במסמך שבו נכתב שהשתיים מצהירות כביכול על הורות עתידית משותפת. בעניין זה היא קיבלה את טענת הנתבעת שהמסמך מזויף.
מסקנת השופטת הייתה שלא הוכחה כוונה משותפת להבאת התינוקת לעולם, והתביעה נדחתה.
מקרה זה ממחיש את החשיבות שבעריכת הסכם הורות משותפת טרם ההוריה לצורך קבלת צו הורות פסיקתי. במסגרת הסכם הורות יוסדרו מראש יחסי ההורות, כוונת בני הזוג להביא ילד לעולם במסגרת מערכת היחסים הזוגית וכן זכויותיהם וחובותיהם של בני הזוג בכל הנוגע לילד, כמו אופן גידולו וכלכלתו. חשוב לציין כי קיימת דרישה שהסכם זה יהיה בכתב.
- ב"כ התובעת: עו"ד עידית לוי אגוזי
- ב"כ הנתבעת: עו"ד מושיקו מלכה
קורל נורמן שבירו, עו"ד ומגשרת עוסק/ת ב- דיני משפחה וירושה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין