אף שהאימון התקיים בקבוצת ריצה שהקימה החברה בה היא עובדת, ביטוח לאומי התעקש שלא היה שום קשר בין הפעילות הספורטיבית לבין העבודה. השופטת חשבה אחרת
האם עובדת שנפצעה באימון למרתון של קבוצת ריצה שהקימה החברה נחשבת לנפגעת עבודה? שופטת בית הדין לעבודה בתל-אביב כרמית פלד קבעה שכן מכיוון שהתאונה קרתה בעת פעילות "נלווית לעבודה". כלומר, פעילות שהייתה קשורה למעסיקה – שיזמה אותה והפיקה ממנה תועלת בהיבטים שונים כמו רווחת העובדים, גיבוש חברתי, תדמית וכדומה. בכך, נדחתה עמדת הביטוח הלאומי שלפיה לא היה קשר בין העבודה לבין הפעילות הספורטיבית ולכן לא מדובר בתאונת עבודה.
עוזרת מנכ"ל בחברה גדולה שברה את הברך לפני כ-3 שנים לאחר שכלב נתקל בה בעוצמה בזמן אימון עם קבוצת הריצה של החברה בפארק הירקון לקראת מרתון תל אביב. לאחר שביטוח לאומי דחה את בקשתה להכיר באירוע כתאונת עבודה ולשלם לה דמי פגיעה, היא הגישה נגדו תביעה באמצעות עו"ד אורי וינינגר.
בתביעה נטען שמדובר בפגיעה בעבודה מאחר שהתאונה התרחשה בעת פעילות נלווית לעבודה. כלומר, בפעילות שיזם המעסיק והיה לו אינטרס מובהק לקיים אותה. הודגש בין היתר כי החברה הקימה את הקבוצה, עודדה את העובדים להשתתף בה, רשמה אותה לתחרויות בכלל ולמרתון הספציפי בפרט ואף מימנה את הפעילות שלה, בין היתר באמצעות תשלום למאמן, רכישת חולצות ממותגות וסבסוד נעלי ריצה.
לעומת זאת, עו"ד ענבל קמיור טענה בשם ביטוח לאומי שלא מדובר בפעילות שקשורה לעבודה כיוון שקבוצת הריצה לא נמצאת בליגה למקומות העבודה, בשונה מקבוצת הכדורגל שלה למשל. עוד נטען כי הפעילות התקיימה מחוץ לשעות העבודה, העובדים לא היו חייבים להשתתף בה ולא שילמו להם על כך, וההטבות שקיבלו היו חלקיות ביותר.
פרשנות גמישה ודינאמית
אבל השופטת כרמית פלד לא הסכימה עם הטיעונים של הביטוח הלאומי. היא ציינה כי המונח "תאונת עבודה" זכה לפרשנות גמישה ודינמית בשל השינויים הגדולים שעבר שוק העבודה. בהתאם לכך, עובדים זכו להכרה כנפגעי עבודה עקב תאונות שהתרחשו בפעילויות נלוות, כמו השתלמויות, ימי גיבוש, אירועי ספורט ונופשים, גם כשהתקיימו מחוץ לשעות העבודה.
השופטת קבעה כי הפעילות של קבוצת הריצה עונה על המבחן הבסיסי לקיומה של "פעילות נלווית": האם מדובר בפעילות קשורה לעבודה ובעלת תועלת עבור המעסיק.
היא ציינה כי מעדויותיהם של עובדי החברה עלה כי הקבוצה הוקמה ביוזמת החברה, שסיבסדה חלק משמעותי מהפעילות ובהחלט הפיקה ממנה תועלת בהיבטים שונים כמו גיבוש, בריאות ורווחה של העובדים, תדמית והעמקת הקשר וההזדהות עם החברה.
השופטת הוסיפה שהיא לא מקבלת את האבחנה שערך הביטוח הלאומי בין קבוצת הריצה לבין קבוצות בליגה למקומות עבודה. קודם כל, בשונה מקבוצות כדורגל, לא הוכח שיש ליגה למקומות עבודה למרוצי ריצה. שנית, היא קבעה שאין כל שוני בין השתתפות בטורנירים של כדורגל לבין השתתפות במירוצים. בשני המקרים מדובר ביוזמה שהמניעים מאחוריה דומים (גיבוש חברתי, תרומה לבריאות וכדומה) והמשתתפים לא מקבלים שכר עבור הפעילות.
לפיכך, השופטת קבעה כי ההשתתפות בקבוצת הריצה הייתה פעילות נלווית לעבודה ומאחר שהאימון היה חלק אינטגרלי מהפעילות יש להכיר בתובעת כנפגעת עבודה. ביטוח לאומי חויב בהוצאות של 6,000 שקלים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין