בצוואה הותיר המנוח את רכושו לידידו הקרוב, תוך נישול קרוב משפחה. בית המשפט קבע שהידיד הפעיל השפעה לא הוגנת על המנוח שלא הבין על מה הוא חותם
השופטת סגלית אופק מבית המשפט למשפחה בתל אביב קיבלה לאחרונה התנגדות לצוואה שהותיר אדם ערירי בן 92, אותה כתב כשלושה חודשים לפני מותו ב-2018. בצוואה ביטל המנוח צוואה קודמת בה הוריש את הרכוש לידידו ולאחיינה של אשתו, וקבע כי רק הידיד יזכה ברכוש. השופטת קבעה שהמנוח לא הבין על מה הוא חותם והידיד ניצל את מצוקתו.
המנוח, יליד 1926, עלה מרומניה בסוף מלחמת העולם השנייה ונפטר במאי 2018 בבית החולים וולפסון. אשתו נפטרה לפניו ולשניים לא היו ילדים.
המנוח היה בן יחיד ולא היו לו אחיינים או קרובי משפחה אחרים. לאשתו המנוחה היו שתי אחיות.
אחרי מותו פרץ סכסוך על עזבונו, שכלל דירה, בין מכר קרוב שלו לבין קרוב משפחתו היחיד: אחיינה של אשת המנוח.
האחיין ביקש לקיים את הצוואה המוקדמת של המנוח, שנערכה ב-2011 ובה הותיר את רכושו לו ולמכר בחלקים שווים.
המכר ביקש לקיים צוואה מאוחרת שנערכה בפברואר 2018 שלפיה הוא הזוכה היחיד ברכוש.
הצוואה המאוחרת נערכה בבית החולים וולפסון בעוד המנוח מאושפז ומרותק למיטתו, כשהוא במצב קשה ומוגדר ״חולה הנוטה למות״.
האחיין טען שהמנוח לא היה כשיר לערוך את הצוואה המאוחרת שכן באותו זמן הוא היה במצב פיזי, נפשי ומנטלי ירוד וקשה.
לדבריו, המנוח היה מרותק למיטתו, לכיסא הגלגלים ונתון תחת השפעת כדורי הרגעה חזקים. הוא גם לא היה יכול לקרוא שכן היה שרוי בעיוורון מלא של עין ימין ועיוורון כמעט מלא של עין שמאל, כך שלא הבין את טיבה של הצוואה.
עוד לטענתו, המכר היה פעיל באופן חריג בהכנת הצוואה, השפיע על המנוח השפעה בלתי הוגנת וניצל את מצבו.
המכר טען מנגד כי לא נפל כל פגם בצוואה והיא משקפת את רצונו של המנוח ונערכה מתוך הבנה מלאה ורצון לשקף שנים של קשר הדוק ביניהם.
הוכנה והודפסה מראש
השופטת סגלית אופק קיבלה את חוות דעתו של המומחה הרפואי שמינתה לבחינת שאלת כשירות המנוח לחתום על הצוואה המאוחרת. המומחה קבע כי בהסתברות גבוהה יותר המנוח לא היה כשיר לבצע פעולות משפטיות במועד עריכת הצוואה.
עוד כתבה השופטת כי המסקנה שהמנוח לא הבין את תוכן הצוואה נתמכת גם בראיות נוספות ובעובדה שהיה כמעט עיוור.
בנוסף קיבלה השופטת את הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת. היא הדגישה כי במועד הרוולנטי המנוח לא היה עצמאי אלא תלוי לגמרי בסביבתו, כולל במכר, ששהה עימו שעות ארוכות. בנוסף, נסיבות עריכת הצוואה מעוררות תמיהות ותהיות רבות שמעוררות חשד כבד כי הצוואה נחתמה תחת השפעתו הפסולה של המכר.
עוד ציינה השופטת כי קיימת היכרות מוקדמת בין המכר לבין עורך הדין שערך את הצוואה למנוח והוא זה שמסר לו את תוכן הצוואה. הצוואה הוכנה והודפסה במשרדו של אותו עורך דין מבלי ששוחח קודם עם המנוח. לדבריה, ״המוציא והמביא״ בנושא הצוואה היה המכר ויש במעורבותו ״פעלתנות יתר״ המביאה לפסילתה.
בנוסף, המכר לא הסביר מה היה המניע של המנוח לנשל את קרוב משפחתו היחיד וטענתו כי נוצר ביניהם נתק לא הוכחה.
בסיכומו של דבר הורתה השופטת את ביטול הצוואה המאוחרת וקיום הצוואה המוקדמת.
המכר חויב בהוצאות בסך 30,000 שקל.
- ב״כ המכר: עו"ד ע. מרץ
- ב״כ האחיין: עו"ד מ. ברונר
עו"ד דודי מאור
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין