הצעיר טען כי הצבא התרשל בכך שלא הזהיר אותו בנוגע לנפלים של תחמושת שהיו באזור ולא דאג לפנותם במועד. ביהמ"ש קיבל את התביעה ובתוך כך קבע שמשרד הביטחון לא פעל באפקטיביות המצופה ממנו כלפי התובע.
בית משפט השלום בבאר שבע קיבל לאחרונה תביעת פיצויים שהגיש קטין מהפזורה הבדואית, אשר נפגע מחפץ שהתפוצץ בשטח אש צה"לי, באירוע שבו נהרגו שניים מבני דודיו. השופטת רחלי טיקטין עדולם קבעה כי צה"ל התרשל בכך שלא סרק את השטח בתדירות הנדרשת ופעל בחוסר מעש מוחלט כלפי הקטין כאשר לא הזהיר אותו מפני נפלי פגזים ולא דאג לפנותו מהאזור מבעוד מועד.
האירוע התרחש על רקע פלישה המונית של בני הפזורה בדואית שהתרחשה במרץ 2006 לשטח אש בשליטת צה"ל. כעבור 4 ימים, הקטין (16.5) צעד בשטח – הממוקם בסמוך ליישוב חורה שבדרום – בלוויית שני בני דודיו כשלפתע אחד מהם הפיל מידו חפץ וגרם לפיצוץ עז שהביא לפציעת הקטין ולמותם של שני בני דודיו. לאחר האירוע, הקטין פונה לבית החולים סורוקה, שם קיבל טיפול ראשוני.
בתביעה שהגיש הקטין נגד משרד הביטחון כעבור שבע שנים, הוא טען שנפגע מנפל של תחמושת שהושאר בשטח המצוי בשליטת הנתבע. הוא הוסיף כי אף על פי שבמשרד הביטחון ידעו על המצאות אנשים בשטח האש, לא עשו דבר על מנת לפנות אותם. לדבריו, לנוכח אימוני הירי הרבים בשטח, הנתבע כשל בכך שלא שילט את השטח כראוי ולא סרק אותו באופן מספק לאיתור נפלים.
מנגד, טענת ההגנה של משרד הביטחון הייתה שהתובע כלל לא הוכיח שהחפץ היה פריט תחמושת צה"לי. נטען כי שטח האש שולט במקומות בולטים ובשלוש שפות, כולל בשפה הערבית, ויש להטיל רשלנות תורמת על התובע שידע כי מדובר במקום שמצריך אישור על מנת להיכנס אליו. עוד נטען כי יש להטיל את כל האחריות על בן הדוד שהפיל את החפץ וגרם לפיצוץ.
חוסר מעש מוחלט
אלא שהשופטת טיקטין עדולם פסקה שהתובע הוכיח כי נפגע מנפל שהיה מונח בשטח שהיה בשליטת הנתבע. אחרי שבחנה את הראיות והעדויות בתיק היא קבעה כי: "טרם מועד האירוע בעצם לא נעשה דבר על מנת לפנות את הבדואים מהשטח וגם לא נעשה דבר על מנת להזהיר אותם מקיומם של נפלים בשטח".
השופטת החליטה כי לנוכח שליטת הנתבע בשטח האש ובתזמון הסריקות בו, הנטל להוכיח שלא התרשל עובר אליו. עוד היא מתחה ביקורת על צה"ל, המשטרה ו"הסיירת הירוקה" וציינה כי "כאשר מדובר באירוע מורכב ניתן היה להבין אם הנתבעת הייתה נוהגת בדרך פעולה כזו ולא אחרת, אולם לא ניתן להבין ולקבל מצב בו הנתבעת יושבת בעצם בחוסר מעש מוחלט".
השופטת הבהירה כי הגורמים האמונים על ביטחונם של בני הפזורה שהיו בשטח בזמן האירוע יידעו האחד את השני על נוכחותם בו אך מעבר לכך לא נקטו בפעולות אופרטיביות לאזהרת ההמון ופינויו.
בסוגיית הנזק הוסכם בין הצדדים נכותו הרפואית המשוקללת של התובע עומדת על 17% עקב פגיעה במרפק וצלקות, ונותרה לו נכות תפקודית בשיעור של 10%.
משכך, נקבע שהנתבע יפצה את התובע ב-379,000 שקל עבור "כאב וסבל", אובדן כושר השתכרות, הוצאות רפואיות ועזרת צד שלישי, בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות בסך 64,354 שקל.
ב"כ התובע: עו"ד נזיקין אלטרמן, עו"ד שלי גילקי
ב"כ הנתבע: עו"ד יעקב חמו
עו"ד ערן אבנון
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין