האב מתגורר באילת ומואשם בעבירות אלימות כלפי גרושתו ואם בתו בת השנתיים וחצי, שכיום נמצאות בצפון. הדיינים קבעו שטובת האם להישאר עם הבת במקום רגוע ותומך
בית הדין הרבני בבאר שבע קבע לאחרונה כי אם שברחה עם בתה בת השנתיים וחצי מאילת לצפון עקב טענות לאלימות קשה מצד בעלה לשעבר, תוכל להישאר שם עם הילדה למרות המרחק הרב. בכך, נדחתה בקשתו של הגרוש להורות לה לחזור עם בתם לדרום. אב בית הדין הרב אהרן דרשביץ והדיינים הרב עובדיה חפץ יעקב והרב אברהם צבי גאופטמן התרשמו שהאם לא פעלה במטרה ליצור ניכור הורי כלפי האב אלא מתוך צורך אמיתי בשלווה ובתמיכה משפחתית. הם קבעו כי במקרה הזה טובתה גוברת על טובת הילדה להיות ליד שני הוריה.
לפי גרסת האם, היא סבלה מהתעללות קשה והחליטה להיפרד ולברוח אחרי מקרה קשה שבמהלכו בעלה לשעבר צעק עליה שהבית לא מסודר, הפיל אותה על הרצפה ונתן לה אגרוף בפנים ובעין, תוך שהאשים אותה שהיא גורמת לו להיות גבר אלים. לאחר האירוע היא הגישה תלונה וכיום מתנהל נגדו הליך פלילי על עבירות אלימות.
במסגרת ההליכים המשפטיים שמתנהלים ביניהם בבית הדין הרבני, ביקש האב באמצעות עו"ד אברהם אטיאס, להורות לגרושתו להחזיר את הילדה לאילת. הוא הכחיש שנהג באלימות והדגיש שטובת הילדה להיות ליד שני ההורים שלה ושהאם לקחה אותה ללא אישור מבית הדין.
עו"ד מאירה אזרד, שייצגה את האם, טענה לעומת זאת שהאם נאלצה לנוס על נפשה כיוון שהייתה בסכנה, ושטובת הילדה להישאר לצידה במקום שבו תוכל לגדל אותה ברוגע.
לא מגיע לה עונש
אב בית הדין הרב אהרן דרשביץ והדיינים הרב עובדיה חפץ יעקב והרב אברהם צבי גאופטמן, קבעו כי "טובתה המובהקת של הקטינה היא לגדול במחיצת אמה, שהיא הדמות המשמעותית ביותר עבורה, עוד קודם לגירושין". עם זאת, ברור שטובתה היא גם לגדול ליד שני הוריה ולהיות בקשר משמעותי עם האב.
באשר לטובת האם, קבעו הדיינים כי בלי קשר לסוגיית האלימות, שמתבררת בהליך הפלילי, ניכר שהאם חשה באילת בודדה ו"חוותה מצבים לא פשוטים". לכן, "אך טבעי הוא שהאם מרגישה רגועה ושלווה יותר כאשר היא מצויה בקרבת משפחתה התומכת והמסייעת".
הדיינים הגיעו למסקנה כי במקרה הזה טובת האם להיות במקום רגוע ותומך – שממילא משפיעה בעקיפין על בתה – גוברת על טובת הילדה להיות ליד שני הוריה.
הדיינים הדגישו כי לא מדובר באם שמנסה ליצור ניכור הורי כלפי האב. הסיבה שהתרחקה ממנו לא נובעת מרצון לפגוע בקשר בינו לבין בתם אלא מ"צורך אמיתי להתגורר בקרבת משפחתה" עקב טענותיה לאלימות.
עוד הוסיפו הדיינים כי גם אם ההתנהלות של האם לא ראויה כיוון שפעלה על דעת עצמה מבלי להמתין להחלטה של בית הדין, היא לא מצדיקה ענישה, והם לא יכריחו אותה לחזור לאילת רק מהסיבה הזו. בהקשר הזה הדגישו הדיינים (בזהירות המתבקשת בהתחשב בכך שההליך הפלילי עדיין בעיצומו), שהאם טענה כי "נסה על נפשה" מפני בעל שנקט כלפיה באלימות קשה. אם זו האמת הייתה זו "זכותה וחובתה" לברוח כדי להגן על עצמה ועל בתה.
לפיכך בקשת האב נדחתה והדיינים הורו לרוחה לגבש איתו הסדרי שהות. נטל הנסיעות יחולק באופן שווה בין ההורים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין