במשך עשרות שנים ניהלו שכניהם של השחקן ורעייתו מאבק נגד שיפוצים והרחבה שביקשו לבצע בשטחם כדין. לאחר שבית המשפט העליון הכריע סופית נגד השכנים, הם התעקשו לנהל תביעה נוספת וחויבו בהוצאות של 150,000 שקל
השופטת יעל בלכר דחתה לאחרונה תביעה שהגישו בני זוג נגד שכניהם, השחקן שמואל וילוז׳ני ורעייתו. מדובר בהליך נוסף שפתחו השכנים לאחר שהתנגדותם להיתר בנייה שקיבלו הזוג וילוז׳ני נדחתה בכל הערכאות. הפעם טענו השכנים כי ההרחבה פוגעת בזיקת הנאה שלהם לאור, אוויר ופרטיות. השופטת קבעה שמדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט וחייבה את השכנים בהוצאות כבדות.
הצדדים הם בעלי זכויות בבית דו-משפחתי צמוד קרקע עם קיר משותף חלקי בתל אביב.
המחלוקת ביניהם החלה על רקע רצונם של וילוז'ני להרחיב את ביתם אל תוך חצר השייכת להם, בבניה מול החזית הצפונית של בית השכנים. התנגדויות ותביעות שהגישו השכנים בנושא החל משנת 2013 נדחו. היתר הבנייה אושר באופן סופי ומוחלט על ידי בית המשפט העליון והבנייה הושלמה זה מכבר.
בתביעה הנוכחית טענו השכנים כי נוצרה לטובתם זיקת הנאה ״לאור השמש לאוויר הצח לנוף הנשקף מחלונות ביתם ולפרטיותם״ במשך יותר מ-30 שנה. התביעה הוגשה לפני כשלוש שנים אך השכנים לא מצאו לנכון לערוך בה שינויים לאור ההתפתחויות בהליכים האחרים.
הסעד שהתבקש הוא צו המורה על אכיפה ורישום של זיקת הנאה, לפיה חלקת וילוז'ני כפופה לזיקת הנאה לטובת חלקת השכנים, באופן המונע מוילוז'ני לבנות על חלקתם אל מול החלונות שנפתחו בחזית הצפונית של בית השכנים.
לטענת התובעים, ביתם הוקם בשנת 1953 וכבר אז נפתחו בקיר הצפוני חלונות שפנו לכיוון בית וילוז'ני (שטרם נבנה). חלונות נוספים נפתחו שם לפי היתרי בנייה מאוחרים יותר ובסך הכל, נפתחו בחזית הצפונית 8 חלונות.
לדבריהם, בית וילוז'ני אותו רכשו הנתבעים בשנת 2005, הוקם על ידי בעליו הקודמים בשנות השבעים באופן ששמר על החלונות והנוף הפתוח שמולם. לשיטתם, הנתבעים כפופים לזיקת הנאה זו אף אם היא פוגעת ביכולתם לנצל את מלוא זכויות הבנייה בנכס.
הזוג וילוז׳ני טען מנגד כי השכנים מנהלים מערכה שהחלה כבר כנגד קודמיהם ומגישים הליכים משפטיים לרוב באופן העולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט.
עוד הם טענו כי התובעים "שכחו" לציין כי במשך שנים הם, ואף הבעלים הקודמים של ביתם, הודיעו כי אינם מסכימים לתזה שלפיה לא ניתן לבנות בחצר ביתם.
הם הדגישו כי לא מתקיימים התנאים שבחוק לקיומה של זיקת הנאה מכוח שנים הן מאחר שלא מדובר בזכות שראויה להיות זיקת הנאה והן לנוכח ההתנגדות הרצופה של הנתבעים לניסיונות לסכל את הבנייה.
זכות לא ראויה
השופטת יעל בלכר מבית המשפט המחוזי בתל אביב דחתה את התביעה. היא קבעה שהשכנים לא הוכיחו שנוצרה לטובתם זיקת הנאה מכוח שנים במקרקעי וילוז׳ני.
השופטת הבהירה כי הזכות הנטענת אינה ראויה להיות זיקת הנאה ולו רק בשל חוסר הסבירות שבדרישה מבעל המקרקעין הכפופים (וילוז׳ני) להודיע לבעל המקרקעין הזכאים (התובעים) על התנגדותו ליצירת זיקת הנאה המונעת ממנו לנצל את זכויות הבנייה המוקנות לו בדין.
היא הוסיפה שהשכנים אף לא הוכיחו שימוש במשך תקופה של 30 שנים רצופות ללא התנגדות כנדרש בחוק. למעשה, הוכח שהזוג וילוז׳ני וגם קודמיהם התנגדו ל״שימוש״ בזכות הנטענת של התובעים.
עוד קבעה השופטת כי השכנים עשו שימוש לרעה בהליכי משפט עת הגישו אינספור הליכים במשך כעשור בערכאות השונות בגין אותו עניין.
השכנים חויבו בהוצאות בסך 150,000 שקל.
- ב״כ התובעים: עו"ד ד"ר משה השכנים, עו"ד חמדה אבשלום
- ב״כ הנתבעים: עו"ד עזרא קוקיא, עו"ד סימון טוסון, עו"ד דנה שטיר
עו״ד סברינה ג'הראד
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין