בתי המשפט נוטים לעיתים לכפות חידוש קשר גם על ילדים בוגרים ונחושים, מה שעלול להוביל להתדרדרות במצבם הנפשי. שני פסקי דין שניתנו לאחרונה בערכאות הערעור מאזנים את המגמה
בת 13 התנתקה מאביה. היא סיפרה שנפגעה ממנו קשות והציגה עמדה נחושה ונחרצת. המומחים שמונו במסגרת בקשת האב לחידוש הקשר סברו כי אין לכפות עליה מפגשים עמו לנוכח מאפיינים פוסט טראומטיים וסיכון לאובדנות. באותו מקרה הוכח כי האם אינה פועלת לניתוקה של הילדה מהאב. למרות האמור, בית משפט למשפחה הורה על כפיית חידוש קשר עם האב, תוך ליווי מומחים בתהליך.
זו אחת הדוגמאות לכך שבתי המשפט למשפחה במקרים מסוימים כופים קשר על קטינים שאינם מעוניינים בכך ונוהגים בפרוגרסיביות טיפולית, גם במקרים בהם מדובר בילדים נחושים שמאיימים בפגיעה עצמית ומלווים בחוות דעת שקבעו כי יש סיכון ממשי לאובדנות. למה זה קורה?
לא תמיד בגלל הסתה
ניכור הורי הוא מצב בו ילד לוקח צד בסכסוך ומתנתק מאחד ההורים או מסרב לפגוש אותו. לרוב הילד מאשים את ההורה ומוצא לכך צידוקים. לפעמים התנהגות הילד לא נובעת מכך שמישהו הסית אותו, אלא רק מכיוון שיש לו רצון עצמאי להתגייס לטובת אחד ההורים.
לטיפול בניכור הורי אין יסודות בחקיקה, אלא מדובר בנורמות שנקבעו בפסיקה – לעתים יצירתית – של בתי המשפט למשפחה. במצב כזה פוסק כל שופט על פי מערכת הערכים שלו. באיזון בין הערכים, הצבת ערך מסוים (למשל הקשר בין קטין להורה) כגובר על הערכים האחרים עלול לשלוח קטין חכם ובוגר למסגרת חוץ ביתית, תוך ניתוקו ממשפחתו.
אם בעבר קולם של ההורים שאיבדו את הקשר עם ילדיהם כמעט לא נשמע, הרי שכעת נראה שלא פעם מנסים לתקן עוול בעוול, ולכפות על אותם ילדים קשר עם הוריהם מבלי שטופלו ומבלי שיש לבתי המשפט את כל הכלים לאבחן ולנתח את המארג המשפחתי והאירועים שגרמו לנתק.
אפס סובלנות
בתי המשפט למשפחה מתייחסים באפס סובלנות להורה מנכר, ובצדק. בית המשפט למשפחה בתל אביב פיתח פיילוט לפיו מקרים של ניכור הורי יטופלו ב"מסלול מהיר" על-ידי השופט ארז שני. זאת מתוך הבנה כי במונחי "זמן ילד", מספר שבועות או חודשים של נתק מהורה הם זמן ארוך.
אם נחזור למקרה שתואר בפתיח, בבית המשפט למשפחה בתל-אביב ניתנה לאחרונה החלטה על ידי השופט שני, ואלו עיקריה:
על-אף התנגדות קשה של ילדה בת 13 לקשר עם אביה, לרבות איומים אובדניים וחוות דעת המעידה על סיכון ממשי לאובדנות ועל אף שלא נמצא כי האם מחבלת בקשר עם האב בית המשפט קבע כי על הקטינה לעבור טיפול לחידוש קשר, תוך פיקוח של פסיכיאטר וליווי מומחית לחידוש קשר.
על החלטה זו הוגש ערעור שהתקבל. בית המשפט המחוזי קבע כי במצב דברים בו הילדה סובלת מפוסט טראומה, הטיפול צריך להיות, קודם כל, בילדה ולא בתופעת הניכור עצמה. עוד נקבע, כי על-אף יכולותיה הברוכות של המומחית לחידוש קשר, היא איננה אשת מקצוע בתחום רפואת הנפש, ואין להגדירה ככזו לצורך טיפול בילדה.
בית המשפט המחוזי קבע כי ההוראות בדבר כפיית טיפול לחידוש הקשר של הקטינה עם אביה יבוטלו, ותחתיהן יחולו הוראות הנוגעות לבריאותה הנפשית של הילדה ואבחונה, ורק לאחר מכן ייעשה ניסיון לחידוש קשר.
לאותה עמדה הגיע גם בית המשפט המחוזי במחוז מרכז, כאשר השופטת ורדה פלאוט קיבלה חלקית ערעור שהוגש על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה. מדובר במקרה של ילד בן 14 המסרב בכל תוקף לקשר עם אימו. השופטת מירב אליהו מבית המשפט למשפחה חייבה את הצדדים (כולל הילד) בטיפול משפחתי לצורך חידוש הקשר עם האם.
האב הגיש ערעור שהתקבל. בית המשפט המחוזי ביטל את החלק הזה בהחלטה והורה על תיאום הורי קודם כל בין שני ההורים, ללא נוכחות הילד, וזאת עד לקבלת חוות דעת פסיכולוגית בעניינו.
לטפל בילד קודם כל
התערבות ערכאות הערעור מאזנת במעט את גישת בתי המשפט למשפחה בכל הנוגע לניכור הורי. מהפסיקות האחרונות אנו למדים, כי במקרים מסוימים של ניכור הורי או נתק מהורה, הילד צריך להיות בטיפול ובמעקב על ידי מומחים ברפואת הנפש, ורק לאחר מכן ייעשה ניסיון לחידוש הקשר. כלומר, יש לטפל קודם כל בילד כדי שניתן יהיה לטפל בתופעת הניכור ההורי סביבו.
* עו״ד איתן שלו-סולקין עוסק בדיני משפחה, מגשר מוסמך
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין