רצח בדרך לעבודה הוא תאונת עבודה?

בית הדין לעבודה קבע כי אלמנה שבעלה נורה למוות בדרך לעבודה זכאית לגמלת תלויים מביטוח לאומי מפני שסביר להניח שמדובר בירי אקראי או בטעות בזיהוי

השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין מבית הדין לעבודה בתל אביב קבעה לאחרונה שאלמנתו של אדם שנורה למוות בדרכו לעבודה זכאית לגמלת תלויים בנפגעי עבודה. ביטוח לאומי סירב להכיר באירוע כתאונת עבודה משום שחקירת הרצח מתנהלת כבר שנים, ובינתיים אי אפשר לשלול את האפשרות שמדובר באירוע פלילי על רקע סכסוך אישי של המנוח - התרחשות שאינה בגדר פגיעה בעבודה. ואולם, השופטת התרשמה כי מסתבר יותר שהירי במנוח היה ירי אקראי או בשל טעות בזיהוי מאשר ירי שכוון אליו באופן אישי.

המנוח התגורר עם אשתו ושלושת ילדיו בג'לג'וליה ועבד כשכיר בחברה בתל-אביב. במאי 2015 סמוך לשעה 08:00 בבוקר, בוצע ירי לעבר רכבו ליד תחנת דלק בג'לג'וליה וכתוצאה מכך הוא נפטר.

אלמנתו פנתה לביטוח הלאומי בתביעה לקבלת גמלת תלויים בטענה שמדובר בתאונת עבודה. ביטוח לאומי דחה את תביעתה בנימוק שהעניין נמצא בחקירה משטרתית ולא הוכח שמדובר באירוע תאונתי בדרך לעבודה.

משכך, האלמנה הגישה את תביעתה לבית הדין לעבודה. היא טענה שהמנוח חי חיים נורמטיביים ולא היה מסוכסך עם אף אדם, וגם בחלוף 7 שנים מהאירוע המשטרה אינה יודעת מה המניע לרצח, מה שמחזק את המסקנה שהירי לא בוצע על רקע אישי. בנוסף, לשיטתה, שעת הרצח והעובדה שהמנוח היה לבדו ברכב מלמדים על כך שהיה בדרך לעבודה, וכלל הנסיבות מוכיחות שמדובר בתאונת עבודה.

למרות זאת, ביטוח לאומי עמד על סירובו להכיר באירוע. נטען כי מכתבה שפורסמה באתר ynet ביום הרצח עולה כי המנוח אמור היה לשמש כעד תביעה במשפט נגד תושב העיר ולכן מדובר באירוע פלילי על רקע סכסוך אישי שאינו קשר לעבודתו. בנוסף, נטען כי לא הוכח שהתובע היה באותו זמן בדרך לעבודה.

"תופעה ידועה"

השופטת שומרוני-ברנשטיין קיבלה את התביעה. תחילה היא הסבירה כי לפי חוק הביטוח הלאומי תאונה שקורית בדרך לעבודה תיחשב כתאונת עבודה, וקבעה כי מהעדויות והראיות - בהן דו"ח איכון של הטלפון הנייד של המנוח בחצי השנה שקדמה לרצח - עולה כי המנוח אכן נהג לנסוע לעבודתו בשעה בה בוצע הרצח, כדבר שבשגרה.

בהמשך ציינה השופטת כי ככל שמדובר ברצח על רקע אישי אין לראות במקרה כתאונת עבודה. אלא שבמקרה זה, קבעה, אין כל ראייה לכך שהירי כוון אישית למנוח.

בעניין זה ציינה השופטת כי נציג המשטרה העיד שהמנוח היה אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי והמניע לירי לא ידוע, האלמנה סיפרה שהיא ומשפחתה מעולם לא קיבלו איומים, והמעסיק של המנוח העיד כי לא הרגיש שהמנוח היה מוטרד ממשהו. השופטת הוסיפה כי התופעה של אירועי ירי במסגרתם נפגעים עוברי אורח לא מעורבים היא תופעה ידועה במיוחד במגזר הערבי.

לאור כל זאת הגיעה השופטת למסקנה כי מסתבר יותר שהירי במנוח היה ירי אקראי או בשל טעות בזיהוי מאשר ירי שכוון אליו באופן אישי.

לפיכך נקבע כי מדובר בתאונת עבודה שבגינה זכאית האלמנה לגמלת תלויים.

ביטוח לאומי חויב ב-7,000 שקל הוצאות.

• ב"כ התובעת: עו"ד עופר בר-לב
• ב"כ הנתבע: עו"ד אורטל קקולי

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.