בית המשפט קבע כי התובע, שהיה בעבר בעלים של חברות בתחום צילומי השיניים, מנוע מהגשת התביעה משום שפסק בורר כבר הכריע בכל המחלוקות העסקיות שהתגלעו בינו לבין הנתבע
בית המשפט המחוזי בלוד דחה לאחרונה על הסף תביעה שהגיש בעלים לשעבר של חברות בתחום צילומי השיניים נגד בעל חברה שלטענתו הקים איתו שותפות לא רשומה ונישל אותו מנכסיה. השופטת ריקי שמולביץ קיבלה את טענות הנתבע כי התובע מנוע מלהגיש את התביעה מאחר שב-2018 ניתן פסק בורר שהכריע בכל המחלוקות העסקיות ביניהם, וממילא החברות של התובע נקלעו לפירוק ונרכשו על-ידי חברה שבבעלות הנתבע.
התובע היה בעל מניות בחברת "רנטגן" שייצגה יצרנית מכונות צילומי שיניים ובחברה בשם "אור השן". ב-2010 הוא החל לשתף פעולה עם הנתבע, שהיה הבעלים של חברת "סי.טי. צומת" שעסקה בתחום צילומי CT פה.
ב-2016 הם נקלעו לסכסוך עסקי ופנו לבוררות שהוכרעה כשנתיים לאחר מכן ובמסגרתה חויב התובע לשלם לנתבע כ-5.2 מיליון שקלים. עוד לפני שניתן פסק הבורר הוצא צו הקפאת הליכים לחברות של התובע במסגרת תיק פירוק ובהמשך הן נמכרו ל-"סי.טי. צומת".
כל ניסיונותיו של התובע לבטל את פסק הבורר בערכאות המשפטיות, כולל בית המשפט העליון, נחלו כשלון. באוגוסט 2019, הגיש התובע באמצעות עו"ד עקיבא מאור את תביעתו הנוכחית נגד הנתבע שהחברה שבבעלותו הפכה בעקבות הרכישה לחברת "אור השן – סי.טי צומת".
בתביעה הוא ביקש בין היתר להכיר בשותפות לא רשומה בחברה של הנתבע, להצהיר כי הוא זכאי ל-50% מכל רווחיה ונכסיה, וכן להסדיר את ניהול השותפות בהמשך. טענתו המרכזית הייתה שהנתבע נישל אותו מנכסי השותפות.
בתגובה לתביעה הגישו הנתבעים באמצעות עו"ד תמיר בר זאב ויעקב אמסטר בקשה לסלק את התביעה על הסף עקב קיומו של מעשה בית דין והיעדר יריבות.
בבקשה נטען בין היתר כי כל המחלוקות בנוגע לפעילות העסקית בין התובע לבין הנתבע כבר הוכרעו בפסק הבורר ולפיכך התובע מושתק מלתבוע אותו. מעבר לכך, התובע לא יכול לנהל את התביעה בשם החברות שנמצאות כיום בהליך פירוק ומונה להן בעל תפקיד.
עוד נטען כי במסגרת רכישת החברות של התובע בהליך הפירוק קיבלו הנתבעים הגנה מפני תביעות בנוגע לפעילות העסקית המעורבת בין החברות של הנתבע ושל התובע. בהמשך הוסיפו הנתבעים כי בבקשה להקפאת הליכים אישית שהגיש התובע הוא לא הצהיר על בעלות בנכסי "סי.טי. צומת" מכוח שותפות.
סתר את עצמו
השופטת ריקי שמולביץ קיבלה את טענות הנתבעים וקבעה כי התובע מנוע מלהגיש את התביעה עקב פסק הבורר.
השופטת קבעה כי פסק הבורר עסק בכל העניינים העסקיים והאישיים של הצדדים והכריעה בכל טענותיהם בנושא.
עוד קבעה השופטת כי ברגע שהחברות נמכרה במסגרת הליכי הפירוק הרי שהשותפות ממילא הגיעה לסיומה. מעבר לזה, הזכות של התובע להגיש תביעה בקשר לחברות כבר לא שייכת לו באופן אישי משום שהן נמצאות בפירוק. בנוסף, התובע אכן מנוע לתבוע את "סי.טי. צומת" נוכח ההגנה שקיבלה כשרכשה את החברות.
לבסוף השופטת ציינה כי ההימנעות של התובע מלהצהיר על זכויות ב"סי.טי. צומת" במסגרת הקפאת ההליכים האישית שביקש, שם אף הציג את הנתבע כמשקיע ולא כשותף, סותרת את טענותיו בתביעה הנוכחית ומערערת את המהימנות שלו.
לפיכך התביעה נדחתה על הסף והתובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין של 5,000 שקלים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין