בעלי דירה שהשתלטו על שטחים משותפים בבניין, חתמו על פשרה שלפיה לא יקבלו בגינם תמורה עודפת בפרויקט, אם וכאשר יצא לפועל. בהמשך הם טענו להטעיה, כפיה ועושק - אך נדחו
בעלי דירה שסיפחו לעצמם שטחים משותפים בבניין חטפו תביעת פינוי שהסתיימה בפשרה, אשר כללה הצהרה מצדם לפיה לא יקבלו תמורה עודפת עבור אותם שטחים במסגרת פינוי-בינוי עתידי. בהמשך הם ביקשו לבטל אותה, אך המפקח על רישום מקרקעין בנתניה, ארז שטיינברג, דחה אותם. הוא קבע שהסכם הפשרה שריר וקיים, משלא הוכחו טענותיהם להטעיה, כפיה ועושק.
התובעים הם בעלי דירה באחד הבניינים במתחם "שיכון ויצמן" שבהרצליה, המיועד להתחדשות עירונית. רוב דיירי המתחם חתמו על הסכם פינוי-בינוי מול חברת אזורים, כאשר התוכנית היא להקים בניינים חדשים במקום אלה הקיימים, אשר יכילו 1,843 דירות. התובעים, המסרבים לפרויקט, השתלטו על שטחים משותפים בבניין ונתבעו בשלב מסוים על-ידי הנציגות להתפנות מהם ולשלם עבורם דמי שימוש, אך לבסוף הושגה פשרה בין הצדדים.
במסגרת הפשרה, שקיבלה תוקף של פסק דין בינואר 2018, הצהירו התובעים שלא יהיו זכאים לתוספת תמורה בגין סיפוח השטחים משותפים לדירתם - ובתמורה לא יצטרכו להתפנות מהם עד לתחילת הפרויקט, אם וכאשר יאושר חרף סירובם, כמו גם לא לשלם עבורם דמי שימוש. ואולם בתביעה שהגישו מאוחר יותר למפקח על המקרקעין, טענו השניים שההסכם בטל מחמת הטעיה, כפיה ועושק.
עיקר טענתם של הסרבנים הייתה שהנציגות, אזורים ובא-כוח דיירי המתחם מסרו להם מצג מטעה שלפיו גם בעלי דירות אחרים שסיפחו לעצמם שטחים משותפים בבניין לא יקבלו עבורם תמורה עודפת. לטענתם, בדיעבד התברר להם שזה לא המצב ולו היו מודעים לכך - לא היו מסכימים לפשרה.
התביעה הוגשה נגד נציגות הבניין, שטענה להגנתה כי לא הטעתה את הסרבנים, אלא הם חתמו על הפשרה מרצונם החופשי ובהיותם מיוצגים. לשיטת הנציגות הגשת התביעה נעשתה שלא בתום לב ומתוך מטרה לשרת את תביעת "הדייר הסרבן" - המתנהלת במקביל בבית המשפט המחוזי - לצורך השגת תמורות עודפות במסגרת הפרויקט.
טעות בכדאיות העסקה
המפקח שטיינברג דחה את טענות הסרבנים במלואן. הוא קבע שלא הוכחו פגמים כלשהם בכריתת הסכם הפשרה המצדיקים את ביטולו.
אשר לעילת ההטעיה הדגיש המפקח שהסרבנים לא פירטו מי בדיוק בנציגות הטעה אותם, כאשר היותם מיוצגים במעמד החתימה, כמו גם שתיקת ההסכם ביחס לדיירים אחרים, שומטים את הקרקע תחת טענתם הבסיסית.
"משלא עמדו התובעים על מתן התחייבות מאזורים ומשלא כללו בהסכם כל התייחסות לנושא התמורות העתידיות לבעלי דירות אחרים - שמצבם דומה לזה של התובעים - הם נטלו על עצמם את הסיכון כי בעתיד יכול ויתגלו נתונים העשויים להיות רלוונטיים ביחס לנושא זה, וככל שמתממש סיכון כזה הוא, לכל היותר, טעות בכדאיות העסקה", כתב המפקח.
מסקנתו הייתה שהשניים פעלו בצורה מושכלת ובחרו במודע בדרך הפשרה, על מנת להימנע מהמשך תביעת הפינוי ודמי השימוש נגדם, מהסיכונים הכרוכים בהמשך ההליך ומהעלויות והזמן הנדרשים לצורך ניהולו.
בהמשך כתב המפקח, בסוגיית הכפיה והעושק, שלא התרשם מהסרבנים שהם חסרי אונים או תמימים, וודאי לא כאלו הסובלים ממצוקה כלשהי - וזהו הבסיס לעילת העושק. ההיפך הוא הנכון: מדובר באנשים היודעים לעמוד על שלהם ולנהל הליכים משפטיים מורכבים בקשר לשמירה על זכויותיהם בפרויקט.
בסיכום העניין הורה המפקח על דחיית התביעה תוך חיוב הסרבנים ב-12,500 שקל הוצאות ושכ"ט עו"ד לטובת הנציגות.
- ב"כ התובעים: עו"ד אביב חני
- ב"כ הנתבעת: עו"ד שפינדל ערן ועו"ד שירי שירן
לפסק הדין המלא בתיק מס' 7/73/2023
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.