המעסיקה, "צינורות המזרח התיכון", טענה כי השניים פוטרו בשל בעיות משמעת, אולם גרסתה נדחתה וזכתה לביקורת. השופטת שוכנעה שהשניים פוטרו ללא הצדקה ואף בלי שימוע אמיתי.
השופטת הבכירה עידית איצקוביץ, מבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, קיבלה את תביעתם של שני פועלי ייצור שפוטרו מחברת "צינורות המזרח התיכון", ופסקה לזכותם פיצויים של עשרות אלפי שקלים בגין פיטורים שלא כדין – גם במהותם וגם באופן שבו נעשו.
במשך שנים רבות השניים עבדו במפעל החברה (אחד במשך 15 שנה, והשני כ-7 שנים), העוסקת בייצור צינורות מתכת. לאחר שפוטרו ב-2016, כל אחד מהם הגיש תביעה נגד החברה, ובית הדין איחד את התביעות.
הפועלים טענו כי פוטרו בגלל גילם המתקדם (64 ו-65), כשנתיים וחצי לפני יציאה לגמלאות, בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, וללא שום הצדקה.
שניהם טענו כי היו עובדים חרוצים ומוערכים, וסיפרו סיפורים יחסית דומים. שניהם לדבריהם קיבלו זימונים לקוניים לשימוע, בהם נטען כי אחד מהם מנע מעובד חדש לשבת באחד השולחנות של חדר האוכל. למרות הכחשות הם פוטרו ללא חקירה או בדיקה של העניין.
עוד טענו הפועלים כי ההחלטה לפטר אותם היתה מתוכננת, כחלק ממגמה לצמצם את מספר העובדים הוותיקים. כמו כן, השניים סיפרו שמאז פיטוריהם לא הצליחו למצוא עבודה בשל גילם ונותרו מובטלים.
מנגד, החברה-הנתבעת טענה כי התובעים פוטרו עקב עבירות משמעת חמורות, שכללו התעמרות והתנהגות משפילה כלפי עובדים חדשים.
לטענת החברה, לאחר בירור התברר שמדובר בשיטה שבה נהגו התובעים להתעמר בעובדים אחרים יחד עם עובדים נוספים, ולנצל את מעמדם כעובדים ותיקים. כך למשל, נטען כי הם קיללו עובד חדש שאותו אחד מהם נדרש לחנוך, דבר שגרם לאותו עובד להתפטר.
עוד נטען כי בשימועים שהתקיימו השניים לא התחרטו על מעשיהם, ולכן הוחלט לפטר אותם.
להעניש ולהרתיע
אלא שהשופטת איצקוביץ היתה רחוקה מלקבל את עמדת החברה. מהעדויות עלה כי אותו אירוע עם "העובד החדש" לא הוכח כלל, לא באמצעות עדים ולא בתמיכת ראיות אחרות. כל שהוכח הוא שאחד התובעים אמר לעובד החדש שמדובר ב"שולחן מנהלים" – התנהגות שאינה "משפילה".
השופטת הבהירה כי החברה לא הביאה כל ראייה להשפלות כלפי עובדים חדשים נוספים, ולפיכך נקבע כי לא הוכחה סיבה כלשהי המצדיקה את הפיטורים.
בנוסף לכך, השופטת ציינה כי מפרוטוקולים של שימועי החברה עלה כי התובעים פוטרו אך ורק בשל תקרית "העובד החדש", בניגוד לטענת החברה שלפיה הם פוטרו בשל שיטתיות של התעמרות בעובדים נוספים.
כמו כן השופטת הגיעה למסקנה כי "הנתבעת 'ננעלה' בהחלטתה על פיטורי התובעים, ובעצם השימוע לא היה אלא 'טקס'. התובעים הכחישו את הטענות שעלו כנגדם, ואולם הנתבעת לא נתנה לתובעים אופציה לשנות את דעתה". לכן, מאחר שדובר על שימוע "פורמאלי" בלבד, נפל פגם בהליך הפיטורים.
בסיכומו של דבר, השופטת הורתה לחברה לשלם לתובע הראשון פיצוי של כ-37,000 שקל, ואילו לתובע השני פיצוי בסך כ-71,000 שקל. הפיצוי ניתן עבור אפליה מחמת גיל, ופיטורים שלא כדין.
השופטת לקחת בחשבון את חוסר תום הלב וההפליה האסורה שבה נקטה החברה, וכן את הוותק של כל אחד מהפועלים. עוד נכתב כי "אנו רואים לנכון לקבוע פיצוי נוסף שמטרתו לפצות אותם על עוגמת הנפש שנגרמה להם וכפיצוי בעל היבט עונשי והרתעתי".
החברה תשלם לכל אחד מהתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד אוהד גוהר
- ב"כ הנתבעת: עו"ד הלית שמחוני, עו"ד אייל דיין
עו"ד מיה לוי
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין