מעכשיו הסכם ממון אחד יספיק - בתנאי שפעלתם נכון

העליון קובע כי הסכם שנחתם בין ידועים בציבור יכול להמשיך לחול גם לאחר נישואין, אבל רק אם נוסח מראש בצורה מדויקת

זוגות רבים החיים כידועים בציבור חותמים על הסכם שמסדיר את יחסיהם הרכושיים. אבל מה קורה כאשר הם מחליטים להינשא? האם ההסכמות ממשיכות לחול – או שיש להתחיל הכול מחדש? כמי שעוסקת בדיני משפחה מזה שנים רבות, אני יכולה לומר שלא בכל יום ניתן פסק דין שמשנה תפיסה. פסק הדין שניתן השבוע בבית המשפט העליון הוא כזה בדיוק. פסק הדין עוסק בשאלה מה דינו של הסכם ממון שנערך בין ידועים בציבור, לאחר שהם מתחתנים.

המצב שהיה

עד לפסק הדין, ההלכה יצרה מצב מורכב. זוגות שחיו כידועים בציבור וערכו ביניהם הסכם להסדרת היחסים הרכושיים נדרשו, עם נישואיהם, לאשר את ההסכם מחדש כהסכם ממון לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג. בהיעדר אישור מחודש, נוצר פתח ממשי לטענה כי ההסכם אינו עומד בדרישות החוק החל על בני זוג נשואים. מבחינה משפטית, מעבר לפרוצדורה, מדובר גם בסיכון של ממש.

מה קבע העליון?

בבע"מ 48399-09-24 קבע בית המשפט העליון כי ניתן לאשר הסכם כך שיחול הן על תקופת החיים כידועים בציבור והן על תקופת הנישואין, ובלבד שהדבר עולה באופן ברור מלשון ההסכם.

במילים אחרות, בית המשפט מאפשר מתן תוקף כפול להסכם – מבלי להידרש לאישור נוסף בעת שינוי הסטטוס הזוגי. הגישה העומדת בבסיס פסק הדין היא גישה מהותית: החיים אינם מתנהלים במקטעים פורמליים, והמעבר מחיים משותפים לנישואין אינו אמור לאפס את ההסכמות בין הצדדים.

המשמעות בשטח

מניסיוני, נקודת המעבר בין ידועים בציבור לנשואים הייתה במקרים רבים מקור למחלוקות קשות. נכסים שהובאו לקשר עלולים היו להפוך למוקד מחלוקת לאחר הנישואין, כספים שהועברו מהורים לא תמיד נהנו מהגנה מספקת, וגם עסקים או מיזמים נחשפו לטענות בדבר שיתוף, חרף הסכמות קודמות. פסק הדין מבקש לצמצם את אי-הוודאות הזו ולהעניק תוקף רציף להסכמות שנקבעו מראש.

לא בכל מקרה

עם זאת, חשוב להדגיש כי פסק הדין אינו תעודת ביטוח אוטומטית. ההסכם חייב להיות מנוסח באופן מדויק ולהתייחס במפורש לאפשרות של חתונה והשלכותיה. בנוסף, בתי המשפט בוחנים גם את התנהלות הצדדים בפועל. כך למשל, ניהול חשבון בנק משותף באופן מלא, השקעת כספים משותפים בנכס שהוגדר כפרטי או יצירת מצג מתמשך של שיתוף – עלולים להביא למסקנה שההסכם לא יושם בפועל, ואינו תקף משום שהצדדים זנחו אותו.

בפסק הדין הובעה גם דעת מיעוט, שעמדה על ההבחנה העקרונית בין משטר משפטי של ידועים בציבור לבין זה של בני זוג נשואים. עמדה זו מדגישה כי חרף הרצון לייעל ולהקל, אין להתעלם מההבדלים המהותיים בין המסגרות.

נכון שדעת הרוב היא המחייבת, אך דעת המיעוט היא תזכורת חשובה לכך שמדובר בתחום מורכב, שאינו חף ממחלוקות.

כאמור, המשמעות האמיתית של פסק הדין אינה רק בהקלה פרוצדורלית, אלא בהדגשת החשיבות של תכנון משפטי מוקדם ונכון. הסכם בין בני זוג אינו מסמך טכני, אלא תוצר של אסטרטגיה: הוא צריך לצפות פני עתיד, להתמודד עם שינויי סטטוס ולשקף לא רק כוונה, אלא גם התנהלות בפועל. בסופו של יום, ההבדל בין הסכם שמגן לבין הסכם שמתפרק בבית המשפט נמצא בפרטים הקטנים.

• עו"ד רעות שדה עוסקת ב- דיני משפחה, ירושה וגישור

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.