בשימוע נאמר לעובד שהחברה שוקלת לסיים את העסקתו לאחר 39 שנים עקב התייעלות. בפועל התברר שהסיבה הייתה אחרת, ונקבע שמדובר בפגם מהותי בפיטורים
בית הדין האזורי לעבודה קיבל לאחרונה חלקית תביעה שהגיש עובד ותיק לשעבר בחברה העוסקת בניהול פרויקטים וביצוע סקרים, נגד החברה. לטענת התובע הוא פוטר כפסע לפני גיל הפרישה במטרה לחסוך את עלות העסקתו, תוך ביצוע שימוע פיקטיבי ולמראית עין. השופט אורן שגב קבע שהנתבעת הפרה את חובתה לערוך לתובע שימוע ראוי, מאחר שעילת הפיטורים האמיתית לא הובאה לידיעתו בשום שלב. בעקבות הפגם המהותי בהליך השימוע נפסק לתובע פיצוי בן עשר משכורות.
התובע החל לעבוד בנתבעת בשנת 1980 בתפקיד מנהל פרויקטים. בשלהי 2018 – כמעט ארבעה עשורים לאחר תחילת עבודתו – הוא זומן לשיחת שימוע שבעקבותיה הוחלט לפטרו. בהודעת הפיטורים צוין כי ההחלטה על סיום עבודתו של התובע נובעת מהליכי התייעלות. התובע לא השלים עם החלטת הנתבעת והגיש לאחר כשנה את התביעה לבית הדין, במסגרתה עתר לפיצוי של למעלה מ-2 מיליון שקל עבור שלל עילות, בהן הליך שימוע פגום.
לטענת התובע שיוצג באמצעות עו"ד ליאת פייגל, פיטוריו בגיל 64, רגעים בודדים לפני גיל הפנסיה, נגועים בחוסר תום לב. לטענתו השימוע שנערך לו היה למראית עין ולא התקיים בנפש חפצה, שכן בזימון לשימוע נאמר כי מדובר בהתייעלות הנתבעת, במהלך השימוע עצמו ניתנו לו 3 אופציות להמשיך לעבוד ואילו בהמשך הוא פוטר.
לטענת התובע על הנתבעת לפצותו בגין הפרת זכות הטיעון שלו כחלק מהליך פיטוריו.
לעומתו טענה הנתבעת, באמצעות עו"ד ניר הוד, כי הרקע לשימוע אכן היה הליכי התייעלות לאור תוצאותיה הכספיות העגומות בשלהי 2018. לטענתה היא אינה מחויבת להעסיק את התובע עד הפנסיה וכי ציפייתו לעבוד בחברה עד גיל הפרישה – חסרת בסיס.
"דיבר עם לקוחות"
השופט שגב סקר את פרוטוקול השימוע וכתב שאין בו זכר לצעדי התייעלות להם טוענת הנתבעת כעילה לפיטורי התובע. הוא ציין שמנכ"ל הנתבעת בתקופה הרלוונטית לתביעה גמגם על דוכן העדים ולא סיפק תשובה סבירה לחלל זה ברישום.
עוד הוסיף השופט כי הנתבעת לא הציגה ראיות כלשהן לקיומם של הליכי התייעלות. הסיבה לכך, לדבריו, היא שלא מדובר בעילת הפיטורים האמיתית.
לדברי השופט, התברר לנתבעת במהלך השימוע כי התובע חותר לכאורה תחת פעילותה באמצעות פנייה ללקוחותיה. בסיכומיה הרחיבה הנתבעת בעניין זה וטענה כי התובע בעצמו הודה שהפר את סעיף איסור התחרות שבהסכם העבודה שלו, וכי מדובר ב"עובד שסרח".
השופט נימק כי שימוע נועד לספק לעובד – שחרב הפיטורים מרחפת מעל לראשו – את זכות התגובה ביחס לעילת הפיטורים האמיתית.
ואולם, כך השופט, לתובע לא ניתנה זכות להתגונן בפני טענות הנתבעת כי הוא חותר תחתיה. לדבריו, ככל שהנתבעת גילתה שהתובע סרח במהלך השימוע, היה עליה לעצור את השיחה ולזמן את התובע לשימוע חדש בנושא עילת הפיטורים הרלוונטית.
"הדברים מקבלים משנה תוקף" חידד השופט, "שעה שמדובר בעובד בכיר שעבד בשירות הנתבעת 39 שנים".
השופט קבע כי מדובר בפגם ניכר בשימוע היורד לשורשו של הליך הפיטורים, ואשר מצדיק לפסוק לתובע פיצוי בגובה עשר משכורות, בסכום כולל של 135,000 שקל.
לצד זאת השופט דחה את יתר רכיבי התביעה (שעות נוספות, הפרשות לפנסיה ועוד) וחייב את התובע בהוצאות משפט בסך 35,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין