הנער נפגע בעינו ממתיחת רשת טניס. בית המשפט קיבל את התביעה אף שדחה את גרסתו של הנער ביחס לאופן התרחשות התאונה. המאמן ובית הספר לטניס נוקו מאחריות וזו הוטלה בעיקר על המושב שבתחומו נמצא המגרש
השופט מנחם מזרחי קיבל לאחרונה תביעה שהגיש צעיר שנפגע כשהיה בן 14 במגרש טניס במושב שילת. בפסק הדין נקבע כי במהלך התקנת רשת טניס עף אחד החלקים לעינו של התובע ופצע אותה. השופט קבע כי התאונה נבעה מפרקטיקה רשלנית שלפיה כל מתאמן יכול להתקין במגרש את רשתות הטניס ללא פיקוח או הדרכה.
התביעה הוגשה נגד המושב וכן נגד בית הספר לטניס ״איתי״, שבמסגרתו התאמן התובע, ונגד מאמן מטעם בית הספר.
התובע סיפר כי ביולי 2013, בהיותו בן 14, השתתף בחוג טניס בבית הספר בהדרכת המאמן. הוא טען כי ביום התאונה הוא הגיע לאימון טניס אישי כהכנה לתחרות שהייתה אמורה להתקיים כמה ימים לאחר מכן.
לדבריו, לאחר האימון דרש המאמן ממנו וממתאמן נוסף לפרק את רשת הטניס ולקחת אותה למחסן. לטענתו מדובר היה בדרישה שגרתית ממתאמנים מאחר שהמגרש משמש גם למטרות אחרות כגון משחקי כדורסל.
לטענת התובע, המתאמן השני החל לשחרר את מנגנון החיבור של הרשת כשהוא עומד מאחוריו. תוך כדי פעולה זו השתחררה אחת הלולאות, פגעה בעוצמה במשקפיו וחדרה לעינו.
הוא פונה למוקד על ידי המאמן ברכבו ונמצא קרע בעין. משם הוא הועבר לניתוח בבית חולים. כתוצאה מהפגיעה הוא סובל מצלקות, קטרקט וקוצר ראיה בעין.
הנתבעים הכחישו את אחריותם. המאמן, שיוצג על ידי עו״ד ישי סיתהון, טען כי באותו יום לא אימן את התובע אלא נער אחר. לדבריו, תוך כדי האימון התובע ואחיו הגיעו והלכו למגרש סמוך כדי להתאמן עצמאית.
לטענתו, בשלב מסוים הוא שמע את התובע צועק והבין כי הוא ואחיו התעסקו עם הרשת ושעף משהו לעינו. המאמן הדגיש כי בשום שלב הוא לא הורה לו לפרק או להתקין את הרשת והאימון של התובע באותו יום לא נעשה במסגרת בית הספר.
רשלנות ברף העליון
סגן נשיאת בית משפט השלום ברמלה, השופט מנחם מזרחי, דחה את גרסת התובע לעניין עצם השתלשלות האירועים.
השופט קבע שעדותו של המאמן הייתה מהימנה. בהתאם הוא קבע שהתובע לא הוכיח שהגיע למקום כדי להתאמן עם המאמן לקראת התחרות הנטענת ומהעדויות עלה שהוא הגיע עצמאית עם אחיו כדי לשחק באופן חופשי.
עם זאת, עלה מחומר הראיות כי התובע אכן נפגע בעינו מרכיב מתכתי הקשור לרשת הטניס שעף לעין ופגע בה.
את רובה המוחלט של האחריות הטיל השופט על המושב. הוא ציין כי מדובר ברשלנות מהרף העליון וכי עדותו של מזכיר המושב ביחס לנהלי הבטיחות במגרשים הייתה ״צורמת את האוזן וממליחה את העין״.
מעדותו עלה כי במקום נמצאים מגרשים ורשתות לכל דורש, ללא פיקוח, שמזמינים את הציבור הרחב להרכיב ולפרק את הרשתות לפי הצורך וללא בקרה ביחס לתקינות הציוד.
על אביו של התובע הטיל השופט אשם תורם קטן (10%) מאחר שידע כי בנו נוהג להרכיב ולפרק את הרשת והוא לא עשה דבר כדי להפסיק את הנוהג המסוכן.
השופט קבע שהתובע נותר עם נכות של כ-23% וחייב את המושב לפצות אותו ב-964,655 שקל בתוספת שכ״ט עו״ד בשיעור 15% והוצאות. הוריו של התובע חויבו לשלם למושב 96,465.5 שקל.
התביעה נגד בית הספר והמאמן נדחתה. התובע חויב לשלם למאמן שכ״ט עו״ד והוצאות בסך 70,000 שקל ולבית הספר בסך של 20,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק 51771-07-18
- ב״כ התובע: עו״ד דניאל שי, עו״ד דוד סעדה
- ב״כ בית הספר לטניס: עו״ד ליבת מיכאל
- ב״כ מאמן הטניס: עו״ד ישי סיתהון
- ב״כ המושב: עו״ד ליבת מיכאל
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין