כשהקשיש הסיעודי גילה שהמטפלת עשקה אותו הוא הגיש תביעה להצהיר שהדירה שייכת לו. בית המשפט המחוזי דחה אותה אך העליון הפך את הפסיקה.
קשיש שנעזר במטפלת הסיעודית שלו כדי לרכוש דירה למגורים גילה בדיעבד כי היא רשמה אותה על שמה. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתו להצהיר עליו כבעל הדירה לנוכח מעשה המרמה אך השופטים ניל הנדל, אורי שהם (בדימוס) ויוסף אלרון מבית המשפט העליון קיבלו את ערעורו. בפסק הדין שניתן לאחרונה נקבע כי המטפלת הפרה את חובתה לפי חוק השליחות והקשיש זכאי לרשום את זכויותיו בטאבו.
ב-2007 עבר הקשיש, אז בן 69, אירוע מוחי ושכר מטפלת סיעודית. זמן קצר לאחר מכן, הוא העביר לחשבונה 300 אלף שקל בנאמנות כדי להסתיר כספים מהרשויות. לימים הוא ביקש ממנה לרכוש בכספו דירה. הדירה נרכשה ב-2008 והוא עבר לגור בה.
כעבור 7 שנים הודיעה לו המטפלת כי אינה מעוניינת בקשר עמו ונעלמה. אז הוא גילה כי נותר חסר כל, שכן במקום לרשום את הדירה על שמו המטפלת רשמה אותה על שמה.
תביעה שהגיש בבית המשפט המחוזי שיצהיר כי הדירה שייכת לו נדחתה על אף שנקבע כי הקשיש אכן העביר למטפלת הסיעודית את הכסף והיא יצרה בפניו מצג שווא לפיו הדירה נרשמה על שמו.
הסיבה לדחיית התביעה הייתה כי המטפלת הוכיחה שבחשבונה היו די כספים לרכישת הדירה גם ללא כספו של הקשיש. משכך נקבע כי הוא זכאי לקבל את כספו בחזרה אבל לא את הדירה.
כדי שחוטא לא יצא נשכר
ואולם, בית המשפט העליון קיבל לאחרונה את ערעורו של הקשיש וביטל את פסק הדין של המחוזי.
השופט ניל הנדל, שכתב את פסק הדין העיקרי, קבע כי עצם העובדה שלמטפלת היו כספים משל עצמה לא מובילה למסקנה שאליה הגיע המחוזי – כי רכשה את הדירה לעצמה ללא שום קשר לכספו של המערער.
לדברי השופט הנדל, המסכת העובדתית היא שהמערער הפקיד בחשבונה של המטפלת כספים וסיכם עמה שתרכוש באמצעותם דירה עבורו. השופט ציין כי עובדות אלה נתמכות בהקלטה שבה מודה המשיבה בדברים, ואף עולות ממעורבות המערער בהליך רכישת הדירה והעובדה שעבר לגור בה מיד לאחר הרכישה.
השופט קבע כי לנוכח הדברים האמורים, הרי שגם אם למערערת היו כספים משל עצמה, די בעצם העובדה שהיא התחייבה לרכוש עבור המערער את הדירה ולא עשתה זאת כדי לקבוע שהפרה את חובת הנאמנות שלה לפי חוק השליחות.
בנסיבות אלה קובע החוק כי יש לראות בה כמי שמחזיקה את הדירה בנאמנות עבור המערער. במילים אחרות, שהזכויות בדירה שייכות לו ומוחזקות אצלה בינתיים – עבורו.
השופט ציין כי אחת התכליות העיקריות של הוראות חוק השליחות בהקשר זה היא למנוע מצב של עיוות בתפקידו של השלוח. "לשון אחר", כתב, "תכלית החוק היא כי השלוח החוטא לתפקידו לא יצא נשכר".
לפני סיום השופט ציין כי לו המערער היה תובע מלכתחילה סעד מעשי, ניתן היה להורות כבר עכשיו על העברת הזכויות הדירה בלשכת רישום המקרקעין. אך מאחר שלא עשה כן הוצהר כי הדירה מוחזקת על ידי המטפלת בנאמנות עבורו, והוא זכאי לפעול לרישום זכויותיו.
לפיכך הערעור התקבל ופסק הדין של המחוזי בוטל. עם זאת נקבע כי לנוכח העובדה שמלכתחילה העברת הכספים נועדה להסתיר מידע מהרשויות לא יזכה המערער בהוצאות משפט.
- ב"כ המערער: עו"ד רביב רותם
- ב"כ המשיבה: יניב אלבז, עו"ד מקרקעין
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין