אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> מגזין >> דיני משפחה >> מזונות ילדים: מגמות ותקוות לשנת 2019

מזונות ילדים: מגמות ותקוות לשנת 2019

מאת: גיא רוה | תאריך פרסום : 10/04/2019 13:31:00 | גרסת הדפסה
גיא רוה (צילום: חנה רוה)

הייתכן שמזה כ- 40 שנה, מאז שנת 1981, פסיקות בתי המשפט למשפחה בנושא מזונות ילדים מנוגדות ללשון החוק?

בפסק דין 'פורטוגז' – הידוע, (הראשון שלאחר התיקון – סעיף 3א רבתי) הביעו שני שופטי בית המשפט העליון (שמגר ובך) מול דעת יחיד (השופט - שינבוים), מורת רוחם מהעובדה שזה האחרון, ממשיך לפסוק על פי פרשנותו לדין האישי ולמעשה מתעלם מן התיקון (3א רבתי).

שני השופטים (שמגר ובך), קיבלו התוצאה (והתוצאה בלבד) נוכח העובדה שבפסק דין זה, התוצאה, על פי הדין האישי והתיקון דלעיל, היו לטעמם זהות.

בחודש נובמבר פורסם על ידי בית הדין הרבני באר שבע תיק 1140557/4 ובו מסבירים כבוד הדיינים הרב אליהו אריאל אדרי – אב"ד, הרב אבידן משה שפנייר והרב אברהם צבי גאופטמן, שהדין הדתי קובע, ותמיד קבע, שיש להתחשב בהוצאות של האב כשהילדים שוהים עמו, ללא קשר לגיל הילד!

בכנס לשכת עורכי הדין באילת (דצמבר 2018) התייחס כב' הרב בן מנחם, מבית הדין האזורי תל אביב, לנושא וציין כי לא עלה על דעתם של הדיינים שאב צריך להעביר מזונות לאם גם עבור פרק הזמן שהילדים אצלו. 

נודה ולא נבוש, עבורנו זה היה חדש. בית הדין הרבני מתחשב בהוצאות הישירות שיש לאב עבור הילדים בזמני השהות שלהם עימו?  

בחרנו להביא סימוכין לכך, ואף להרחיב ולהראות דרכים נוספות בהן בתי המשפט למשפחה ובתי הדין הרבניים יכולים לפעול על מנת לצמצם את העוול המוכר בנושא מזונות הילדים, והכל כמובן תחת החוק הקיים.   

אמנם הגישה של שתי הערכאות המשפטיות שונה - בתי הדין הרבניים מסתמכים על הדין האישי, בעוד שבתי המשפט למשפחה, לפחות לכאורה, מסתמכים על עקרונות השוויון והצדק - אולם הרושם הוא, לצד התקווה, שאנו לקראת "התיישרות" בין שתי הערכאות בכל הקשור לסכומי המזונות, כל אחת בדרכה שלה. 

תקציר 

תחום דיני המשפחה עובר בעשור האחרון מהפכה משפטית. המחוקק אמנם התניע את התהליך בהקימו שתי ועדות ממשלתיות מקצועיות, ועדת שניט וועדת שיפמן, אך נמנע בעקביות מכל פעולה אקטיבית אמיתית ליישום המלצות ועדות אלה ושינוי החוק. 

ככל שהמחוקק יצליח להתעלות על עצמו ויקדם בעתיד רפורמה בתחום דיני המשפחה, כמובן שנברך, אך לאור הקשיים בקידומה של חקיקה לאורך השנים נתמקד בשינוי המרשים הנובע וצומח מהשטח עצמו.   

המהפכה הראשונה בדיני המשפחה החלה בשנת 2008 עם פרסום דו"ח הביניים של "ועדת שניט" שקידם תפיסה של הגדרה הורית שווה וחלוקה רחבה של זמני שהות. כיום - משמורת משותפת או אחריות הורית משותפת - היא הגדרה רווחת. בעוד שבעבר חלוקת זמני שהות של 8/6 היתה היוצא מהכלל, כיום זו החלוקה המקובלת. זהו גם השיח הציבורי – בין הורים, בקבוצות אינטרנטיות שונות ומפי בעלי מקצוע שונים (עו"ס, עו"ד, מגשרים). 

הורים רבים מודעים לכך, מצפים לחלוקת זמני שהות שכזו במקרה של פרידה, כמו גם להגדרה הורית שווה, ובעקבות כך מגיעים במקרים רבים להסכמות בלי להזדקק למלחמות הכה מיותרות בבתי המשפט. זאת כמובן דרך המלך. 

הורים שבכל זאת מגיעים לבית המשפט יעברו, לצערם, את כל התהליך הארוך והכה מיותר להכרעה מי מהם יהיה ההורה המועדף, ההורה שיזכה להגדרה "משמורן", אך בסופו של יום ברוב המקרים יראו המלצה להגדרה הורית שווה בתסקיר וזה יהיה גם פסק הדין (אלא אם יש סיבה מהותית לחריגה מקביעה שכזו).

השינוי בשטח מעודד, אך טרם הסתיים.

 

המהפכה השנייה עליה נדון בהרחבה עניינה השינוי המהותי בקביעת שיעור סכומי מזונות הילדים, המתרחשת בימים אלו.

ניצני מהפכת מזונות הילדים החלו עם פרסומם של פסקי דין בהם שופטים, בניתוח עצמאי ובהסתמכות על מלומדים אחרים, כתבו פסקי דין ובהם עמדה שונה מה"נורמה" המקובלת, אשר קיבלו חיזוק עם פרסום מסקנות ועדת שיפמן בסוף שנת 2012.

למשל, כבוד השופטת (בדימוס) חנה בן עמי בתיק ע"מ 590-04 (מיום 15.02.2005) אשר הסתמכה על עיקרון השוויון ועל עקרונות הצדק והיושר, כבוד השופטת יעל וילנר אשר פסקה בתיק ע"מ 381/05 (מיום 31.01.2006) שבמקרים של זמני שהות רחבים יש להתחשב בהוצאות של האב בימים בהם הילדים איתו, ופסק דינו של כבוד השופט (בדימוס) יעקב כהן אשר קבע בתמ"ש 16785-09-12 (מיום 11.12.2013) שלא יהיו מזונות כלל, רעידת אדמה בזמנו. התיק הגיע עד לבית המשפט העליון (בע"מ 919/15) והביא לקביעתה של ההלכה החדשה למזונות ילדים מעל גיל 6. 

הלכה זו יצרה שורה של תהליכים, הן בבתי המשפט למשפחה והן בבתי הדין הרבניים אשר הכריזו לאחרונה שמאז ומתמיד הייתה התחשבות בזמני השהות של הילדים עם האב בקביעת סכום המזונות.

בנוסף, נציג פרשנות לסעיף 3א לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט-1959 המראה שיש להתחשב בשכר האם בקביעת סכום המזונות, בכל גיל. קבלת פרשנות זו בעצם אומרת שמאז פסק דין פורטוגז שופטי בתי המשפט למשפחה פוסקים בניגוד לתיקון לחוק משנת 1981.

 

מזונות ילדים - הבדלי גישה בין בתי המשפט ובתי הדין הרבניים  

 

בתי משפט למשפחה: 

מזונות עד גיל 6 – מבוססי מיגדר 

הפרמטרים הנבחנים

שכר האב - מהווה מרכיב מרכזי בקביעת שיעור המזונות, כאשר ממילא הנטל עד גיל 6 הוא ברובו על האב.

שכר האם - נבדק, נרשם, אך לרוב השפעתו שולית, אם בכלל קיימת. הכנסת האם נבדקת בעיקר במקרים בהם יש הפחתה במזונות לאור זמני השהות, כך שבידי האם יישאר מספיק כסף לכלכלת הילדים. 

זמני שהות - כיום מקובלות שתי דרכים להפחתה בסכום המזונות בהתאם לחלוקת זמני השהות: 

במקרים של זמני שהות רחבים, הפחתה של 25%-50% כפי שהיה מקובל לפני פרסום ההלכה החדשה.

 

כבוד השופטת אייזנברג התייחסה לשיעור ההפחתה בפסק דינה תלה"מ 18590-11-17 מיום 29.10.2018: 

"בשים לב לעובדה כי מחצית מהזמן שוהה הקטינה עם אביה, הנושא באופן ישיר בהוצאותיה השוטפות, וכך למעשה יוצא הוא ידי חובת מזונותיה, הרי שיש לחייבו במזונות מופחתים ובלבד שטובת הקטינה לא תיפגע עקב אותה הפחתה. שיעור ההפחתה נתון לשיקול דעתו של בית המשפט כאשר ברור כי כל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו הספציפיות ובכללן גובה הכנסות הצדדים, צורכי הקטין, רמת החיים לה הורגל הקטין וכיו"ב. 

ככל שהפער בין הכנסות הצדדים יצטמצם, יהיה מקום לבצע הפחתה גבוהה יותר..., שיעור ההפחתה כאמור ייגזר לכל מקרה לגופו". 

דרך חישוב נוספת שהתפתחה לאחר פרסום ההלכה החדשה (יולי 2017) היא קביעת מזונות ילדים עד גיל 6 תוך התחשבות בהוצאות הישירות של האב על הילדים בזמני השהות שלו. בסעיף 1 לעיל מנעד ההפחתה המקובל הוא 25%-50% במקרים של זמני שהות דומים או שווים. בסעיף זה יש התחשבות בזמן שהילד עם אביו, בין אם יום או 7 ימים בשבועיים, כך שמנעד ההפחתה בהחלט יכול להתחשב במקרים רבים יותר ואף להיות רחב יותר. ראו למשל תלה"מ 55934-03-17, תלה"מ 50999-07-17 ותלה"מ 25329-11-17.

 

מזונות לאחר גיל 6 מבוססי נתונים אובייקטיביים: 

הפרמטרים הנבחנים (בשכר הכוונה להכנסה מכל מקור אפשרי): 

שכר האב – לעיתים התייחסות להכנסה פנויה, דהיינו בניכוי הוצאות שכ"ד. 

שכר האם – לעיתים התייחסות להכנסה פנויה, דהיינו בניכוי הוצאות שכ"ד.

זמני שהות – יש התייחסות.

 

ההלכה החדשה (בע"מ 919/15) קובעת ששיעור מזונות ילד שגילו מעל 6 שנים יקבע על פי יחס הכנסות שני ההורים (דהיינו מתחשבים גם בהכנסות האם), יחד עם חלוקת זמני השהות. 

בית המשפט העליון בחן לעומק את תקנות הרבנות שהרחיבו את חובת המזונות מגיל 6 לגיל 15, ומצא שניתן לתת להן פרשנות אחרת, מרחיבה. כיוון שכך, נקבע כי ערכים של צדק ושוויון מחייבים את המסקנה כי סכום המזונות יחושב מבלי להבחין בין צרכים הכרחיים ושאינם הכרחיים, ותוך איזון כולל של הכנסות המשפחה מכל המקורות. 

מעשית, עד לפרסום ההלכה החדשה, אבות שמשכורתם היתה עד גובה השכר הממוצע במשק ולהם שני ילדים או יותר, נידונו ביום חתימת הסכם הגירושין לחיי עוני. כיום, עד גיל 6, אין כמעט שינוי במצב זה. 

שוויון וצדק, הגינות או אפילו שכל ישר, לא תקפים כשמדובר בילדים מתחת לגיל 6. אבות רבים, עקב סכום המזונות הגבוה שעליהם לשלם, אינם מסוגלים לדאוג לכלכלת ילדיהם כאשר הם שוהים עימם, שלא לומר להתקיים בכבוד. המשמעות היא פגיעה בילד שאין לו תנאים של בית כאשר הוא שוהה עם אביו, ונאלץ לראות את אביו נאבק על קיומו, כשבו זמנית הוא חי ברווחה יחסית אצל אימו. 

כבוד השופטת חני שירה ציינה בתלה"מ 35805-01-18 מיום 17.09.2018 (לא פורסם) מספר עקרונות וביניהם: 

הטלת הנטל על צד אחד בלבד (האב) יכולה להביא לפגיעה ביכולתו לספק את צרכי הקטינים בביתו, אשר יכולה להשליך על שמירת הקשר עם ילדיו.   

צדק קונקרטי בין ההורים הוא חשוב, אך צדק בין אבות בכלל חשוב לא פחות. 

האם מישהו יכול לומר ששני עקרונות אלו אינם תקפים כאשר הילדים מתחת לגיל 6? חוסר שוויון מהותי זה בין המגדרים אינו עולה בקנה אחד עם המציאות של העולם המודרני והפמיניזם, שלא לומר עם הגינות בסיסית.

נשאלת השאלה העקרונית והמוסרית שלא ניתן להתעלם ממנה: איפה היו עקרונות השוויון והצדק לפני חודש יולי 2017, והיכן עקרונות השוויון והצדק באים לידי ביטוי כיום כאשר מדובר על מזונות ילדים מתחת לגיל 6?

עוול הנורא עד ליולי 2017, אשר התבטא בהטלת סכומי מזונות מטורפים על אבות רבים עקב מגדרם בלבד, תוך יצירת בית "עשיר" (אצל האם) ובית "עני" (אצל האב), היה מקובל. יום יומי. 

ההלכה החדשה בעצם מכריזה בראש חוצות שאכן, השופטים גרמו בעבר לעוול נורא לאבות ובעיקר לילדיהם.

 

גישות שונות אשר יש בהן כדי להביא לצמצום או ביטול העוול עד גיל 6 כבר עתה

הפחתת המזונות בהתאם להוצאות הישירות שיש לאב בזמני השהות שלו עם הילדים בכל תיק ותיק, באופן יחסי לימים בהם הם נמצאים איתו. 

במקרים המתאימים, הטלת רוב ההוצאות המשתנות עד גיל 6 בעיקר על האם, על פי יחס ההכנסות הפנויות לאחר תשלום המזונות, למשל הוצאות חינוך, חוגים וכו'. 

פרשנות שונה לחוק המזונות, כמוסבר בהמשך.

 

 נקודות "בעייתיות" הרווחות היום בקביעת מזונות לאחר גיל 6: 

קביעת הורה מרכז: בתלה"מ 18590-11-17 פסקה כבוד השופטת אייזנברג שהאם תהיה ההורה המרכז. מדובר על זוג הורים לשתי בנות להם משמורת משותפת וחלוקת זמני שהות שווה. עד להחלטה האב נהג לקנות בגדים, ציוד לבית הספר ושאר הוצאות עם ועבור הילדות, בדיוק כפי שעשתה האם בימים שהבנות שהו בביתה. כך מימשו שני ההורים את אחריותם ההורית והכלכלית, והילדות חוו קניות עבורן עם כל אחד מההורים. 

ילדים אינם מודעים לכך שהאב מעביר כל חודש דמי מזונות לאם עבור הוצאות שונות, ושחלק ניכר מהדברים הנרכשים על ידי האם הם מכספי המזונות. מבחינת הילד אמא קנתה, אמא הביאה. לכן חשוב, במקרים בהם זה אפשרי, שגם האב ייקח את הילד לקניות. החלטת כבוד השופטת אייזנברג בעצם שללה מהאב את הזכות לרכוש בעצמו דברים לילדות, או לחילופין הטילה עליו מזונות כפולים אם ברצונו להמשיך ולקנות דברים לבנות, ומצד שני הטילה את האחריות הבלעדית לנושא הקניות והתספורות על האם, כאילו זהו תפקידה מתוקף מגדרה. 

במקרים בהם זמני השהות עם אחד ההורים מאוד מצומצמים או כשמדובר בהורים בסכסוך קשה ייתכן והחלטה שכזו תהיה סבירה, אך כאשר מדובר על חלוקת זמנים שווה או דומה, יש בכך מסר שגוי לילדים על תפקידה של האם (אחראית בלעדית על הקניות), על תפקידו של האב (לא אחראי מספיק לבצע קניות, אחראי רק על אספקת כספים), ויש לו השלכה על חינוך הילדים. 

הפתרון הראוי למקרים שכאלו הוא פתיחת חשבון משותף, כפי שהציעה כבוד השופטת ברק ארז בבע"מ 919/15, אליו יפקיד כל אחד מההורים את חלקו היחסי בעלויות. כך פסק כבוד השופט שקד בתלה"מ 25329-11-17 (מיום 03.12.2018), למרות שמדובר בתא משפחתי בו זמני השהות של האב עם הילד מצומצמים מאוד. 

קביעת סכום מופרז עבור צרכי הילד: בפסקי דין רבים אנו רואים לאחרונה סכומים מאוד מופרזים שאינם תואמים את הכנסות ההורים ו/או את צרכי הילדים אשר כלל לא נבדקים וזאת בניגוד לפסיקת בת המשפט העליון, על אחת כמה וכמה במקרים בהם מדובר על יותר מילד אחד, בהם יש להתייחס להלכת ורד לפיה צרכי הילדים אינם מכפלה של סכום קבוע במספר הילדים. 

 

בתי הדין הרבניים:

 

מזונות עד ומעל גיל 6 מבוססי מגדר

שכר האב - מהווה מרכיב מרכזי בקביעת שיעור המזונות, כאשר ממילא הנטל הוא ברובו על האב. 

שכר האם - לרוב חסר כל משמעות. 

זמני שהות - למדנו לאחרונה שקיימת התייחסות לחלוקת זמני השהות.

 

בתי הדין הרבניים לא אימצו את ההלכה החדשה של בית המשפט העליון, אולם הסכומים אשר נקבעים כצרכי הילד, לפני הפחתות, הלכות שונות וחישובים שונים, נמוכים יותר בבתי הדין מאשר בבתי המשפט למשפחה. שתי סיבות עיקריות לכך: 

א. במרבית התיקים המגיעים לבתי הדין הרבניים רמת החיים של ההורים נמוכה יותר. 

ב. התחשבות בהוצאות האב בזמני השהות שלו עם ילדיו, וביכולתו להתקיים ולקיים את ילדיו. 

בכנס לשכת עורכי הדין באילת (דצמבר 2018) התייחס כב' הרב בן מנחם, מבית הדין האזורי תל אביב, לפסיקה האזרחית, וציין שבהחלט ניתן להחיל את דיני הצדקה גם בגילאים 0 עד 6, אם כי יש להבחין בין צרכים הכרחיים שהאב חייב במלואם, לבין צרכים ראויים, שעליהם יחולו דיני צדקה (חוגים, חופשות וכו'). 

הרב בן מנחם נשאל בדיון כיצד בתי הדין מתכוונים לפסוק בנוגע לגילאים 6-15, לפי פסיקת בית המשפט העליון או לפי פרשנות שלהם כפי שפסק בד"ר באר שבע. הרב בן מנחם השיב שבת"א כבר פסקו שמחילים את דיני הצדקה, שבוחנים את הכנסות שני הצדדים ומטילים מזונות על שני ההורים.

הרב בן מנחם ציין: "גם במשמורת מלאה יש לבחון את הכנסות שני ההורים. קדם ואמר זאת הרב שפירא על גילאים 0-6 קל וחומר על גיל 6-15." 

בנוסף, ומבחינתנו מאוד חשוב ומעניין, הרב בן מנחם הסביר כי לא עלה על דעתם של הדיינים שאב צריך להעביר מזונות לאם גם עבור פרק הזמן שהילדים אצלו

בית הדין הרבני מתחשב בהוצאות הישירות שיש לאב עבור הילדים בזמני השהות שלהם עימו? נודה ולא נבוש, עבורנו זה היה חדש. שמחנו לראות שטעינו לאורך השנים בהבנתנו את עמדת בתי הדין הרבניים. כמתבקש, חיפשנו סימוכין נוספים לאמירה חשובה זו, והרי הם לפניכם: 

בתיק 1140557/4 (מיום 08.11.2018) מסבירים כבוד הדיינים הרב אליהו אריאל אדרי – אב"ד, הרב אבידן משה שפנייר והרב אברהם צבי גאופטמן, מבית הדין הרבני באר שבע שהדין הדתי קובע, ותמיד קבע, שיש להתחשב בהוצאות של האב כשהילדים שוהים עמו, ללא קשר לגיל הילד! 

"לפי דין תורה אין כל ספק שהאב מחויב להעביר לידי האם את סכום צרכי הילדים בתקופה שהם אצלה בלבד, ולא ניתן להבין מאין "צפה" פרשנות זו, וכיצד עלה על הדעת שיש במקורותינו הקדומים מקור ולפיו כאשר המשמורת משותפת ישלם האב מזונות לאם עבור חודש שלם, ובנוסף יישא בהוצאות הילדים במחצית הזמן בה הם שוהים אצלו. אין ספק שלפי דין תורה חיוב המזונות יצטרך להביא בחשבון את משך הזמן בו הילדים שוהים אצל האב, ולקזזו מהסכום העובר לידי האם." 

בתיק מס' 1108714/2 (מיום 13.12.2018) הרב יוסף יגודה – אב"ד, הרב סיני לוי, הרב יעקב שרעבי, מבית הדין הרבני בחיפה כותבים הדיינים: 

"על פי דין, מזונות הילד, בוודאי בהיותו פחות מבן 6, מוטלים על האב בלבד. עם זאת, אין ספק כי הוצאות האב על בנו כאשר הוא אצלו, הם בכלל תשלום המזונות. דהיינו, יש להטיל על האב, בנוסף לכך שבן אוכל משולחנו במחצית מן הזמן, את עלות המזונות במחצית השניה כאשר הבן אצל האם".

 

"בהתחשב בזמני השהות הדומים ובאמור לעיל, אנו מעמידים את עלות המזונות בזמן שאצל האם על סך של 700 ₪".

 

בתיק מס1013601/2 (מיום 21.3.2017), כבוד הדיינים הרב דניאל אדרי – אב"ד, הרב בן ציון הכהן רבין, הרב אלעד עלי,  מבית הדין הרבני האזורי חיפה, קבעו שמעל גיל 6 יש לקחת בחשבון את חלוקת זמני השהות ואת הכנסות שני הורי הילד והפחיתו את סכום המזונות באופן ניכר.

 

להורים 3 ילדים. תאומים בני 13 וילדה בת 6. זמני השהות שווים לחלוטין. בתחילת הדרך קבע בית הדין הרבני מזונות זמניים של 3,500 ש"ח + 1,250 (מחצית מהמשכנתא) ומחציות עד לתקרה של 1,000 ש"ח. שכר האמא הינו 7,300 ש"ח נטו. שכר האב 11,400 ש"ח נטו. 

 

פסק הדין סוקר בהרחבה את הגישות השונות הקיימות כיום במחוזות בתי המשפט השונים ובבתי הדין הרבניים בקביעת סכום המזונות, והדיינים מציינים בפסק דינם:

 

"בבואנו לחייב בדמי מזונות יש להביא בחשבון את ההוצאות שמוציא האב כאשר הילדים נמצאים אצלו במחצית הזמן ובזמנים שווים כפי שהם אצל האם, בכלכלת הילדים ביגוד, בילויים והוצאות המדור, כל זמן שאכן האב נושא הן בכלכלת ילדיו והן בצרכים הרגשיים והפיזיים, ואין הילדים מוזנחים ומוטלים ברחובות ואינו מתאכזר לילדיו כלשון תקנת הרבנות".

 

להלן שני תיקים נוספים בהם יש אמירות חשובות לנושא מזונות ילדים:

 

בתיק מס' 1138852/4 רבני תל אביב, מיום 22.03.2018, כתבו כבוד הדיינים אחיעזר עמרני, אפרים כהן ויאיר בן מנחם:

 

"בנדון שבפנינו גם האם עובדת ומשתכרת, ומשום כך למרות שאת חיוב המזונות ההכרחיים יש להטיל אך על האב, כפי המבואר בפוסקים (שו"ע אבהע"ז עא, א ומשם בארה), יש לדון על מי מוטל החיוב הנוסף אשר שורשיו נעוצים בדיני צדקה". 

להורים ילדה אחת בת שנה ו 9 חודשים. האב אברך ושכרו 3,200 ש"ח. שכר האם 4,000 ש"ח. לא רשום בפסק הדין מהם זמני השהות, אך הבנו שהם מינימאליים. בפסק הדין יש דיון ארוך בנושא חיוב אם במזונות ילדים מדין צדקה, דהיינו ההפרש שבין מזונות הכרחיים למזונות ראויים, בהתאם להלכה היהודית, כאשר מסקנת הדיינים היא:

"על כן נראה להלכה ולמעשה שכל אימת שאנו דנים בחיוב מזונותיהם ההכרחיים של הילדים עד גיל שש יש להטילו אך על כתפי האב, אולם כאשר באים אנו לדון על מזונותיהם הראויים, מזונות העודפים על המזונות ההכרחיים, מזונות שמקורם בדיני הצדקה יש לשקול להטיל את אותם המזונות הן על האב והן על האם, בין אם יהיה זה בחלקים שווים ובין אם לא".

בתיק מס' 9741/11 אשד׳, בבית הדין הרבני האזורי אשדוד מיום 30.09.2014, כותבים כבוד הדיינים הרב אברהם שמן‏, הרב מיכאל צדוק, הרב אברהם מאיר שלוש, בנושא הפחתת מזונות ילדים:

 

"ולפי דרכנו למדנו שאף בילדים הפחותים מגיל שש שוודאי חובת מזונותם על אביהם ואין האם חייבת כלל לזונם, אך מכל מקום כשהאב עני אינה פטורה האם מתורת צדקה כשיש בידה, ולכך כשאי אפשר לחייב את האב מדין צדקה יש לחייב את האם במזונות הילדים, אף בפחותים מגיל שש. וקל וחומר למזונות הילדים שמעבר לגיל שש כנדון דידן, שאף האב עצמו אינו חייב לזונם אלא מדין צדקה." 

"אכן לפי הסכמת הפוסקים שכל חוב המזונות שמעבר לגיל שש הוא בגדר צדקה, ואף לאחר תקנת הרבנות הראשית לא בטלה תורת צדקה זו, ומעתה יש לומר כי החל מגיל שש ואילך כל צרכי הילדים בין ההכרחיים ובין שאינם הכרחיים הם בגדר צדקה זו, ומשכך כאשר אין לאב אפשרות לקיים חובה זו לבדו חייבת האם בצדקה זו לדאוג למזונות הילדים." 

 

מזונות ילדים עד גיל 6 - צפי לעתיד 

ברור לכולנו שזאת רק שאלה של זמן עד שבתי המשפט למשפחה, ואולי אף בית המשפט העליון, יצטרכו לדון גם בנושא העקרוני של מזונות ילדים עד גיל 6. הדברים אף מוזכרים בפסק הדין בע"מ 919/15 ובפסקי דין שפורסמו בעקבותיו.

תיק שבו להורים מספר ילדים, זמני השהות שווים (או קרובים לכך) לצד משכורות שוות או דומות (ורצוי שכר גבוה יותר של האם), כך שלאחר תשלום המזונות האב נשאר עני ואילו האם חייה ברווחה כלכלית, ומקרים שכאלו יש רבים, יתכן ויקבל מענה ראוי בבית המשפט למשפחה, ואם לאו, יכול שיגיע לעליון ויביא למהפכה נוספת.

ואולי יישום הפרשנות הנכונה לתיקון סעיף 3א' לחוק דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959 המוסברת בפרק הבא היא זו שתפתור את העוול?

 

הדין הדתי ועקרונות השוויון והצדק - האם יפגשו ללא צורך בהתערבות המחוקק?

 

במדינת ישראל יש, וכנראה תמיד יהיו, מחלוקות בנושאים עקרוניים בין דתיים לחילוניים. אך גם אם בית הדין הרבני יפסוק על פי המובא לעיל, ותמשך מגמה חשובה זו של התחשבות בהוצאות הישירות של האב בזמני השהות שלו עם ילדיו, ובכל גיל, ובית המשפט למשפחה ימשיך לפסוק לפי ההלכה החדשה לגבי ילדים מעל גיל 6, ויתחשב בכל תיק גם בזמני השהות של הילדים אצל האב עבור ילדים עד גיל 6, שתי הגישות יגיעו לתוצאה דומה, גם אם מסיבות והנמקות שונות. 

המשמעות היא שטובת הילד והאפשרות שלו לגדול בשני בתי הוריו ברמת חיים בסיסית וסבירה תישמר. 

במילים אחרות, אנו תקווה שאנו נמצאים בפתחו של הליך שאחת מתוצאותיו החיוביות תהיה צמצום ניכר במרוץ הסמכויות בכל הקשור למזונות ילדים. 

 

סעיף 3א לחוק המזונות:

 

נוסח החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959:

 

"סעיף 3 – מזונות לילדים קטינים

(א) אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.

(ב) אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה.

 

סעיף 3א. מזונות קטין (תיקון: תשמ"א)

(א) אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו.

(ב) בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא."

 

מלשון החוק עולה שסעיף 3(ב) מדבר על שני סוגי אנשים שאינם חייבים במזונות על פי הדין האישי, אך עדיין חייבים במזונות בהתאם לחוק האזרחי:

אדם שאינו חייב במזונות... לפי הוראות הדין האישי החל עליו

אדם... שלא חל עליו דין אישי

חוק המזונות, אם כך, חל על שני סוגי אנשים אלה, מאחר ואין הם חייבים במזונות על פי הדין האישי.

סעיף 3 (ב) אומר: "אדם שאינו חייב במזונות... לפי הוראות הדין האישי החל עליו (דהיינו האמא)... חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה (החוק שאנחנו מצטטים, חוק המזונות) יחולו על מזונות אלה".

במילים אחרות – חובת המזונות תמיד קיימת.

תיקון תשמ"א, סעיף 3א, בא להבהיר שהוראות החוק ככתוב בסעיף 3 אומרות ש: "בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא".

דהיינו, בין אם המשמורת היא בידי האם, בידי האב, או משותפת לשניהם "יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא"

 

כוונת המחוקק, הפרשנות בפועל והפרשנות הראויה:

לבג"ץ 2511/17 אשר הוגש על ידי עמותת "אבות למען צדק" צורף תצהיר של ח"כ לשעבר עקיבא נוף שהיה אחד מחברי הכנסת אשר הוביל וחתום על תיקון סעיף 3א' לחוק דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959.

כבוד השופט יהודה גרניט מציין בתמ"ש 024650/02 (מיום 23/02/2004) שדברי ההסבר להצעת החוק - הגם שאינם משקפים את המצב המשפטי לאשורו - מלמדים על כוונתם של המציעים (אמנון לין, עקיבא נוף ומשה עמאר) להשוות את חובת המזונות בין ההורים ולא להטילה רק על האב או בעיקרה על האב, כפי שהדבר נעשה עפ"י הדין-הדתי-האישי.

להלן דברי הסבר רשמיים להצעת החוק. סעיפי ההסבר מדברים בעד עצמם, בלשון ברורה:

ומוסיף כבוד השופט גרניט ומסביר שחבר הכנסת עקיבא נוף (ליכוד) שהביא את הצעת החוק לקריאה ראשונה אמר:

"החוק בא ליצור שוויון בין אישה ענייה לעשירה, בין אישה לגבר ולהקנות לילדים קטינים הורים שווי-ערך". (ר' דברי הכנסת חוב' כ"ד 25.3.81 עמ' 2342).

בדיון שהתקיים בכנסת בקריאה שניה ושלישית ביום 20.5.81, אמר חבר הכנסת עקיבא נוף (ליכוד), בשם ועדת החוקה חוק ומשפט, בין השאר -

כי החוק "זכה בתמיכה מאסיבית בוועדה מפני שהוא חוק הבא לעשות צדק, מפני שהוא חוק לטובתם של ילדים, חוק הקובע כי גם האם וגם האב אחראים לרווחתם של ילדיהם". 

".... הילד מקבל לפי צרכיו ושני ההורים נותנים לפי יכולתם... החובות חלים על שני בני הזוג ובאופן פרוגרסיבי, בהתאם ליכולתם....". 

"החוק בא ליצור שוויון לא רק בין המינים אלא גם בין הנשים לבין עצמן. היום קיים מצב בלתי נסבל, שבו אישה עובדת, עוזרת בית ופקידה, משתתפות במידת מה במזונות הילדים, אבל אישה עשירה, החיה מהכנסות הון - היא לא תשלם בעד ילדיה שלה אפילו פרוטה אחת" (ר' דברי הכנסת חוב' כ"ד מיום 20.5.98, עמ' 2827).

בפסק דין 'פורטוגז' – הידוע, (הראשון שלאחר התיקון – סעיף 3א רבתי) הביעו שני שופטי בית המשפט העליון (שמגר ובך) מול דעת יחיד (השופט - שינבוים), מורת רוחם מהעובדה שזה האחרון, ממשיך לפסוק על פי פרשנותו לדין האישי ולמעשה מתעלם מן התיקון (3א רבתי).

שני השופטים (שמגר ובך), קיבלו התוצאה (והתוצאה בלבד) נוכח העובדה שבפסק דין זה, התוצאה, על פי הדין האישי והתיקון דלעיל, היו לטעמם זהות.

פרופסור קורינאלדי, במאמרו "היש ליישם את עקרון השוויון בדיני הורים וילדים?" (קרית המשפט, שנתון הקריה האקדמית, כרך ב', עמ' 131), מצטט מפי שופטי בית המשפט העליון, ופרשנות על דבריהם של פרופ' שיפמן. יודגש כי הלכת פורטוגז היתה פסק הדין הראשון של העליון אחרי תיקון תשמ"א: 

"השופט שמגר תמך, באמרת־אגב, בתחולת החוק על הורים יהודים, וכלשונו ״נוטה אני להשקפה, כי לפי מגמתו... סעיף 3א נועד לחול גם על אותם הילדים הקטינים, לגביהם קיימות הוראות של דין אישי פלוני, והם הרוב המכריע של הילדים בישראל ולא רק על אלו שהם מיעוט מבוטל במספרם אשר עליהם אינו חל דין אישי כלשהו״ (הלכת פורטוגז, שם, בע' 463-464). 

השופט בך הצטרף לדברים אלה בהעירו כי: ״קשה להשלים עם מצב, המרוקן, למעשה, חיקוק זה מכל תוכן ומגביל את תחולתו עד למינימום שבמינימום״ (הלכת פורטוגז, שם, בע' 465) 

ומוסיף על כך את דבריו של פרופ' שיפמן: 

בעקבות דברים אלה של השופטים שמגר ובך, סובר פרופ׳ שיפמן כי ״תיקון תשמ״א״ בא להשמיענו שיש לפרש את הוראות התחולה של החוק על־פי ״הפירוש המרחיב״, כלומר, כלשונו, ״כאשר האם פטורה במקרה הקונקרטי מחיובה במזונות על־פי הדין האישי, יש לבדוק אם כוחו של פטור זה עומד לה לפי החוק החילוני...  יש לשלול את תורת ׳החיוב העקרוני׳ כיסוד מספיק לדחיית תחולת הוראות. במילים אחרות, חיוב עקרוני בלבד, אין די בו כדי לדחות את תחולת החוק״. 

תחולת סעיף 3א לחוק המזונות על הורים יהודים תפתור גם את התסבוכת הקיימת באבחנה בין הצרכים ההכרחיים לצרכים הנוספים ובנושא דמי הטיפול בילד, שכן חלוקת הנטל בין האב והאם תבוצע לפי היכולת היחסית, ללא קשר לסוג צרכי הילד. אמנם הוראת החוק הנ״ל מפרשת את עקרון היכולת היחסית לפי הכנסותיהם של כל אחד מההורים, אך ניתן לעשות פרשנות מרחיבה של היכולת היחסית גם לעניין הטיפול בילד (לפי שעות הפנאי העומדות לרשות כל אחד מההורים)".                          

כבוד השופטת (בדימוס) חנה בן עמי כתבה בפסק דין ע"מ 590-04:

"המורם מכל האמור הוא כי בהעדר חובה בדין המטילה על האם לשאת במזונות ילדיה היא נכנסת לגדר החריג שבסעיף 3 (ב) לחוק המזונות, הקובע:

"אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלו". 

ובמשמע, חלות עליה הוראות סע' 3 א' לחוק המזונות (תיקון תשמ"ח) ובכללן הוראת ס"ק (ב'), לפיה: "בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין, יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא". 

כבוד השופט (בדימוס) יעקב כהן הביע את עמדתו בהרחבה בסעיף 36 בתמ"ש 16785-09-12 מיום (11.12.2013) אשר כאמור הביא לקביעתה של ההלכה החדשה: 

"36. א.  מעבר להנמקות שנמנו לעיל לדחיית התביעה לתשלום דמי מזונות הקטינים לידי האם, ברצוני להציע בפסק דין זה דרך פרשנות שונה וחדשה של הוראות סעיף 3 (א) לחוק ושל תיקון החוק משנת 1981 באופן המאפשר יישומם של עקרונות צדק ושוויון בין האב לאם חרף החלתו של הדין האישי.

ב.  בסעיף 3 (א) לחוק המזונות נקבע כי:

                       (א) "אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה". (ההדגשה שלי, י.כ.).

בסעיף 3 א' לחוק אשר נוסף בשנת 1981 כתיקון לחוק נקבע כי:

א.   "אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו".

ב.   "בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא". (ההדגשה שלי, י.כ.).

ג.  לשיטתי ולטעמי חל התיקון בחוק, בכל מקרה בו אין אדם חב במזונות ילדיו מכח הדין האישי.

סעיף 3 (א) אינו קובע כי: הוראות החוק לא יחולו על כל מי שחל עליו דין אישי כפי שנהוג לסבור. כל שקובע הסעיף הינו כי: "הוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה". (ההדגשה שלי. י.כ.).

            כלומר, הוראות החוק אינן חלות על חיוב מזונות הנובע מהדין האישי, אך הן חלות גם חלות על אדם שחל עליו דין אישי, אלא שמכח אותו דין אישי פטור הוא לחלוטין או חלקית ממזונות ילדיו או מי מהם.

            כך לדוגמא, יהודי שהינו אב לבן שנולד לו מן הנוכריה, פטור עפ"י הדין האישי  מתשלום דמי מזונות לקטין זה.

היעלה על הדעת לטעון כי "הוראות חוק זה" לא תחולנה עליו, וכי האב יהיה פטור במזונות בנו מהנוכריה?

            תוצאה שכזו לא תעלה הרי על דעתו של איש, וברור כי במצב בו פטור האב ממזונות בנו מהנוכריה עפ"י הדין האישי החל עליו, חל עליו חוק המזונות, והוא חב במזונות בנו הקטין מהנוכריה מכח תיקון החוק משנת 1981, סעיף 3 א' בו נקבעה החבות במזונות הקטין על שני הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור.

            מצב זהה שורר לדעתי גם לגבי חבות אם יהודיה במזונות ילדיה הקטינים.

            אם אכן פוטר הדין האישי את האם כליל ממזונות ילדיה עד יום מלאת להם 6 שנים או עד מלאת להם 15 שנים, חבה היא, לשיטתי, במזונותיהם לגבי שנים אלה מכח התיקון לחוק, ממש כפי שגבר יהודי חב במזונות בנו מהנוכריה מכח התיקון לחוק.

            התיקון לחוק המזונות חל לפי פרשנות מוצעת זו בכל מקום ומקרה בו פוטר הדין האישי בכל דרך שהיא את האדם מתשלום מזונות לילדיו הקטינים.

            לפיכך חבה האם היהודיה מכח התיקון לחוק בדמי מזונות ילדיה הקטינים עבור התקופה בה פוטר אותה הדין האישי ממזונותיהם, בדיוק כשם שגבר יהודי חב מכח החוק בדמי מזונות בנו מהנוכריה, חרף העובדה שהדין האישי פוטר אותו ממזונותיו.

ד.   הדברים דלעיל, אף עולים בקנה אחד ומקבלים משנה תוקף נוכח הוראת סעיף 19 (ב') לחוק המזונות בו נקבע כי:

            "חוק זה בא להוסיף על זכויות המזונות הנתונות על פי כל דין שבית דין דתי דן לפיו ועל פי הדין האישי של הצדדים, ואינו בא לגרוע מזכויות אלה".

            בדברים אלה קיימת אמירה מפורשת של המחוקק כי הוראות החוק נועדו להוסיף על חיובי המזונות החלים עפ"י הדין האישי ומכאן ברור כי הסברה שהוראות החוק אינן חלות על כל אדם עליו חל דין אישי אינה יכולה להיות נכונה.

            סעיף 19 (ב) דן בפירוש בתוספת לזכאותם של הילדים להיות ניזונים לא רק מאביהם, אלא גם ע"י אמם, מיום היוולדם ועד הגיעם לגיל בגרות, כלומר, החיוב עפ"י התיקון לחוק, חל בנוסף לחיוב על פי הדין האישי, מקום שהדין האישי פוטר את האדם מנשיאה או השתתפות בדמי מזונות ילדו הקטין.

ה.   אם לא נקבל כי סעיף 19 (ב) לחוק מיועד להוסיף זכויות במזונות לגבי מי שפטור מהם עפ"י הדין האישי החל עליו, יאבד סעיף 19 (ב) כל משמעות וכל תוכן, לא יהיה כל הסבר הגיוני מדוע חוקק, והוא יהיה בגדר "אות מתה".

ו.    משחבים שני ההורים בתיק זה במזונות ילדיהם מדין צדקה, או מכח התיקון לחוק המזונות, חלה חבותם בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא.

         משמדובר במשמורת משותפת חלוקת אחריות הורית זהה, והכנסות דומות, אין מקום לפסיקת תשלום דמי מזונות מהורה אחד למשנהו."

שלא במסגרת פסק דין, הדגיש כבוד השופט (בדימוס) כהן: 

"כלל פרשנות ראשוני הוא שאם קיימות מספר אפשרויות פירוש, יש לאמץ את הפירוש המוביל לתוצאה צודקת ולא את הפירוש המוביל לתוצאה מקפחת ומעוותת.

 הרטוריקה של שויון, יושר ותום לב, הופכת להיות נבובה וחסרת ערך אם אין מאמצים פרשנות אפשרית המובילה לפתרון צודק." 

 יישום הפרשנות שהבאנו על ידי בתי משפט למשפחה/עליון

אנו קוראים לבתי המשפט ומצפים מהם לאמץ את הפרשנות הנכונה של חוק המזונות ולהשתמש בה בבואם לדון במזונות ילדים בכלל, ובמזונות ילדים עד גיל 6 בפרט. 

האם אחרי 40 שנה של פסיקה המנוגדת ללשון החוק זה אפשרי? ימים יגידו. צריך רק שופט אחד אמיץ וישר שיעלה את הדברים בפסק דין על מנת שיחל דיון בנושא.

 

גיא רוה הוא יו"ר עמותת "הורות משותפת=טובת הילד" 

 

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

קטגוריות


שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 


תגובות

הוסף תגובה
אין תגובות
שירותים משפטיים





עורכי דין בתחום דיני משפחה באזור :
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות











כתבות נוספות בתחום דיני משפחה
עושים סדר באי הסדר של ימי קורונה
עו"ד אורלי מנע שני | צילום: סיגל איילנד שילמן
משפחה במשבר: גישור וגירושין בצל הקורונה
גילה עיני, עורכת דין ומגשרת

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ