בית המשפט פסק כי הצימרים, הבריכה וגם הבתים בהם גרים ילדיה של הנתבעת מהווים שימוש חורג. בקשת הנתבעת לקבל הנחה בתוך תושבת "קו עימות" נדחתה
השופטת אורית ליפשיץ קיבלה לאחרונה תביעה שהגישה המדינה נגד תושבת מושב מבטחים שבדרום. בפסק הדין נקבע כי על הנתבעת לפנות מהנחלה מבנים בלתי חוקיים שהוקמו בסוף שנות ה-90 של המאה שעברה והכוללים צימרים ויחידות דיור. עוד נקבע כי הנתבעת תשלם למדינה דמי שימוש.
בתביעה טענה המדינה כי התובעת מפרה באופן שיטתי את החוק כשהקימה בנחלה החקלאית מבנים ללא היתר והיא עושה בהם שימוש מפר תוך הפקת רווחים ועשיית עושר שלא כדין.
לטענת המדינה הנתבעת הקימה במקרקעין ה בתוך חלקת המגורים יחידת דיור, בריכת שחייה, שני מחסנים ושתי רשתות וזאת ללא כל אישור ובלא היתר בנייה. כמו כן לדבריה, הנתבעת הקימה מעבר לחלקת המגורים ובתוך השטח החקלאי 3 מבני מגורים מעץ המחולקים כל אחד מהם למספר יחידות דיור, שני מחסנים ו-7 סככות.
המדינה טענה כי הנתבעת הפכה את המשק שנמסר לה לשימוש חקלאי בלבד למתחם אירוח הכולל 7-8 יחידות אירוח ובריכה, ועושה במקרקעין שימוש מסחרי לתיירות בהיקף גדול והכל ללא אישור.
המדינה עתרה להפסקת השימושים המפרים, השבת המצב לקדמותו, הריסת המבנים הבלתי חוקיים ותשלום דמי שימוש.
הנתבעת מאידך טענה כי בעלה אשר הלך לעולמו באופן מפתיע בשנת 2011 הוא שהקים את המבנים מושא התביעה בסוף שנות ה-90 או בסמוך לכך וזאת במסגרת הרחבת הפעילות העסקית של המנוח בנחלה.
לטענתה לא היה לה כל מושג באשר לאי חוקיות המבנים מושא התביעה וכי אלו הועברו אליה עם פטירתו של בעלה. כמו כן לדבריה, ככל הידוע לה בעלה המנוח קיבל הרשאה לפרקי זמן ממושכים להקמת המבנים. היא הוסיפה כי השימושים שנעשים על ידה הם בתמיכה ובעידוד של הגורמים המוסמכים.
5,000 שקל בחודש
השופטת אורית ליפשיץ מבית משפט השלום בבאר שבע ציינה כי הנתבעת הודתה שבמהלך כל השנים היא משכירה את חדרי האירוח שבמקרקעין ומשתכרת מהם כ- 5,000 שקל בחודש. כמו כן הודתה הנתבעת כי יחידות המגורים המצויים בתוך חלקת המגורים, משמשים את שני ילידיה הבוגרים.
השופטת קבעה שכלל השימושים במבנים מושא התביעה, הם בניגוד להסכם ולהוראת הדין. היא הורתה לנתבעת לסלק ולפנות מהמקרקעין את כל אותם מבנים בלתי חוקיים, כלל המבנים מושא התביעה.
עוד ציינה השופטת כי אף שהתביעה הוגשה כבר בתחילת 2016, המשיכה הנתבעת לעשות שימוש במבנים באופן המפר ברגל גסה את הסכם המשבצת והוראות החוק.
היא קבעה כי הפסקת השימושים המפרים בחדרי האירוח והצימרים תהיה בתוך 30 יום וכי הפסקת השימושים בדירות הילדים תהיה בתוך 6 חודשים.
עוד קבעה השופטת כי המדינה זכאית לדמי שימוש ראויים בגין השימושים המפרים. השופטת קיבלה את חוות דעת מומחית מטעם בית המשפט שחישבה את דמי השימוש בהתבסס על דמי שימוש בגובה 6% מערך הקרקע לשנה.
בתוך כך דחתה השופטת את בקשת הנתבעת לחייב אותה בשיעור דמי שימוש המתאים לאזור קו עימות, 2% לכל היותר, והבהירה כי מדובר ב"הוספה של עוול לעוול".
בסיכומו של דבר חויבה הנתבעת להרוס את המבנים הבלתי חוקיים בהתאם ללוח הזמנים שנקבע בפסק הדין, ולשלם לתובעת סך של 368,873 שקל וכן 4,352 שקל בגין כל חודש ממאי 2022 ועד הפסקת השימושים בפועל בצימרים.
הנתבעת חויבה בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 שקל.
- ב"כ המדינה: עו"ד שאול אל עמי
- ב"כ הנתבעת: עו"ד מויאל
עו"ד שלום פנחס וייס
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין