לחיות בכבוד: אף שחובו עמד על כ-332,000 שקל, החייב ישלם רק 48,000 שקל

השופטת החליטה לגבש סכום נמוך בתכנית הפירעון של פושט רגל, הן משום שמדובר בחוב ישן מ-1985, והן לנוכח "השינוי התפיסתי" המתגבש בימים אלה לגבי פושטי רגל.

"בהליך הפש"ר יש לאזן בין זכויות הנושים לבין צורכי החייב וזכותו למחיה בכבוד", כך כתבה השופטת נועה גרוסמן מבית המשפט המחוזי בתל-אביב, שהחליטה על תכנית פירעון נמוכה יחסית, לאדם שצבר חוב של למעלה מ-300,000 שקל. במקום זאת החייב ישלם רק 48,000 שקל.

קביעה זו היתה בניגוד לעמדת עורכת הדין שמונתה כנאמנת על נכסיו של החייב, וביקשה להשית עליו תכנית תשלום בסך כולל של 180,000 שקל.  

החייב – אדם בן 60 וסב לארבעה נכדים – פתח בינואר 2017 בהליכי פשיטת רגל, ולאחר מכן נחתם צו כינוס בעניינו. הוטל עליו תשלום חודשי של 350 שקלים, בהם עמד עד היום. חובו הוא לנושה אחד ותיק, על סך של כ-332,000 שקל. מקורו של החוב בשיקים משנת 1985.

יש לציין כי החייב טוען כי פרע את החוב ומקורו בזיוף, אולם השופטת הבהירה שאינה דנה בטענות אלה, שמקומם אינו בהליכי פשיטת רגל, כך שמבחינתה מדובר בחוב חלוט.

בנובמבר שנה שעברה הוא הוכרז כפושט רגל. בדיונים שהתקיימו לאחרונה הנאמנת הגישה עדכון והציעה תכנית פירעון שלפיה החייב ישלם ל"קופת הכינוס" 60 תשלומים של 3,000 שקל. סכום זה נגזר, בין היתר, מעמדת הנאמנת שלפיה החייב ורעייתו, המנהלים משק בית משותף, מכניסים 15,340 שקל לחודש, והחייב אף מחזיק רכב.

לעומת זאת, החייב ביקש לגזור את התשלום החודשי מהכנסה של 7,000 שקל לחודש בלבד, אין לו נכסים למעט מעט חסכונות המיועדים לזקנתו.

בין היתר, הוא טען כי בעבר נוצר קרע בינו לבין רעייתו, והוא ממשיך להתגורר איתה רק משיקולים כלכליים, ומשלם לה סכום חודשי עבור דיור וכלכלה. כלומר, נטען כי הם אינם מהווים משק אחד, ורעייתו אף אינה מתכוונת לשאת בחובותיו.

הנושה, שהתייצב גם הוא לדיון, ביקש לקבוע סכום של 5,000 שקל כפול 60 תשלומים (ובסך הכל 300,000 שקל).

ישויות נפרדות

בפתח הכרעתה השופטת גרוסמן הזכירה כי בחודשים הקרובים עתיד להיכנס לתוקף חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, אשר שם דגש על שיקומם של חייבים.

לגופו של עניין, השופטת סברה כי "תכנית הפירעון המוצעת ע"י הנאמנת בענייננו, אכן עומדת במטרה של הענקת מזור לנושים ואף למעלה מזה, אך מחמיצה במידה רבה את שאר המטרות של  סיוע לחייב לפרוע את חובותיו בדרך ההולמת את מצבו הכלכלי ושיקומו".

לאחר שניתחה את הדברים, השופטת החליטה כי החייב ישלם 48 תשלומים של 1,000 שקלים.

שיקול מרכזי היה העובדה שמדובר בחובות ישנים מאמצע שנות ה-80, השופטת הזכירה כי הליך פשיטת רגל אינו תחליף לתיק הוצאה לפועל. אם הנושה לא גבה את חובו במשך עשרות שנים, הוא אינו יכול לצפות שתיק הפש"ר יעניק לו יותר ממה שקיבל במשך כל השנים במסגרת ההוצל"פ.

בנוסף, השופטת התחשבה בכך שמדובר בחייב מבוגר עם אופק השתכרות מצומצם. כמו כן, השופטת אמנם לא שוכנעה כי החייב ורעייתו הם "פרודים", אולם הסבירה שהם שתי ישויות משפטיות נפרדות, ואין להטיל על כתפיה של רעייתו את חובותיו.

בתוך כך השופטת ציינה כי "השינוי המשמעותי ביותר שחוק חדלות פירעון נושא בכנפיו, הוא שינוי תפיסתי, בין היות היחיד חייב השקוע כל חייו בחובות, לבין להיותו אדם המצוי בהליך שיקומי".

• ב"כ המשיב 1 (הכונס הרשמי תל אביב): עו"ד מנשה אילון
• ב"כ המשיב 3 (נושה): עו"ד אברהם פסי

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.