בית המשפט קבע כי המינוי לא תקף מסיבות רבות, בראשון העובדה שבוטל כדין בשל התנהגות מחפירה ועזיבת המשק.
תביעה להכיר בגרושתו של חבר מושב כבת ממשיכה במשק של הוריו נדחתה לאחרונה על ידי סגן נשיא בית המשפט למשפחה בירושלים נמרוד פלקס. בפסק הדין נקבע כי נוכח אופיו הייחודי של מוסד הבן הממשיך האם המנוחה הייתה רשאית לבטל את המינוי של כלתה בשל הפרת ההתחייבויות המובנות במינוי כזה לנהוג בה בכבוד ולהמשיך לקיים את המשק. מלבד זאת נקבע כי האישה ממילא הייתה מנועה מלהגיש את התביעה משום שוויתרה על זכויותיה במסגרת הליכים משפטיים קודמים.
הוריו של הבעל חתמו ב-1980 על הצהרה למינויו כבן ממשיך יחד עם אשתו על מנת שיוכלו לבנות בשטח את ביתם. 13 שנים לאחר מכן בני הזוג נפרדו והאישה עזבה את הבית ואת המשק, ומאז 1995 היא מנהלת הליכים משפטיים רבים בנוגע לזכויותיה בשטח.
בתביעה הנוכחית, שהוגשה ב-2014, היא עתרה להכיר בה כבת ממשיכה ולהורות על פירוק השיתוף בזכויות במשק. התביעה התבססה על הטענה כי המינוי מ-1980 נחשב למתנה גמורה שלא ניתנת לביטול.
מנגד טען בעלה לשעבר כי גרושתו ממשיכה לגרום לו עינוי דין מתמשך אף שוויתרה על זכויותיה במשק בהליכים משפטיים קודמים, במסגרתם אישר בית המשפט הסכמה שלפיה זכויותיהם יעברו לשלושת ילדיהם.
מלבד זאת הוא טען כי טרם מותה של אמו ב-2013 היא הודיעה לסוכנות על ביטול המינוי ואף הגישה נגדו ונגד גרושתו תביעה. התביעה אמנם נמחקה משום שמצבה הבריאותי הידרדר אבל לטענתו יש לקבל את הודעתה של אמו ולפעול על-פי רצונה נוכח אופיו ה"צוואתי" של המינוי.
שינוי נסיבות מהותי
סגן הנשיא נמרוד פלקס קבע כי המינוי לא הסתיים ברישום הזכויות של תובעת והנתבע נוכח הודעת רשות מקרקעי ישראל כי הדבר אינו אפשרי בשל הגירושין והמדיניות האוסרת על פיצול נחלה חלקאית.
משכך, קבע השופט, יש לראות במינוי כהתחייבות להעניק מתנה שטרם הושלמה, ועל כן האם המנוחה הייתה רשאית לחזור בה ולבטלו, כפי שאכן דרשה בהודעה לסוכנות ובתביעה שהגישה, אף שזו לא הסתיימה בהכרעה שיפוטית.
השופט ציין כי היה מגיע למסקנה זהה גם לו היה קובע שהמתנה הושלמה. זאת, נוכח אופיו הייחודי של מינוי בן ממשיך שמהווה למעשה התחייבות להעניק מתנה לאחר המוות.
השופט קבע כי לנוכח אופיו ה"צוואתי או ירושתי" של המינוי, נקבע בפסיקה כי יש לאפשר לממנים גמישות יתרה להתחרט עקב "שינוי נסיבות מהותי". במקרה הנוכחי, השינוי התבטא בגירושי הצדדים ובכך שהתובעת הפרה התחייבויות שהן חלק מהותי ובלתי נפרד מהזכות להיות בת ממשיכה: לתמוך בחמותה, לתת לה כבוד ולהמשיך לקיים את המשק.
השופט ציין כי לא רק שהתובעת עזבה את המשק אלא הוכח שהיא התנהגה כלפי חמותה בצורה מחפירה, ובכלל זה הגישה נגדה תלונות שווא במשטרה וגרמה לכך שהסתבכה עם הבנק משום שהפסיקה לשלם הלוואה לה הייתה ערבה.
מעבר לכל אלה, השופט קיבל את טענת הנתבע שהתובעת ויתרה במפורש על זכויותיה במשק לטובת הילדים, כך שממילא הייתה מנועה מלהגיש את התביעה.
לנוכח כל הסיבות האמורות התביעה נדחתה והתובעת חויבה בהוצאות משפט של 35,000 שקל.
עו"ד רן שדה עוסק/ת ב- דיני משפחה, מושבים ונחלות, ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין