מותם המיותר של פועלי בניין הפך מזמן למכת מדינה, שצריכה לעניין את כולנו. מזמין העבודה והקבלן המעסיק ישלמו פיצויים גבוהים למשפחתו של פועל פלסטיני שנהרג.
השופטת שושנה ליבוביץ מבימ"ש השלום בירושלים קבעה לאחרונה כי בעל דירה וכן קבלן יפצו את משפחתו של פועל פלסטיני בן 27, שנהרג לאחר שהורו לו לעבוד על פיגום מאולתר ולא סיפקו ציוד מתאים כגון רתמת בטיחות. השופטת פסקה למשפחתו, שנותרה ללא מפרנס, כ-680 אלף שקל כולל שכ"ט עו"ד, מהם ינוכו 20% בגין "אשם תורם" של המנוח.
לפני כ-12 שנים הגיע פועל הבניין לדירה בירושלים שאליה הוזמן השיפוץ. בעל הדירה – מזמין העבודה הנחשב "מעסיק" של הפועל – לא נכח באתר, אך שלח לשם את חמו ואישר טלפונית את תחילת העבודה, מבלי לוודא שסופקו לפועלים פיגומים תקינים ואמצעי בטיחות נוספים.
מנהל העבודה שהגיע ביחד עם הפועלים – הקבלן הפלסטיני שהתקשר עם בעל הדירה לצורך ביצוע העבודות – הורה למנוח ולשני פועלים נוספים לבנות פיגום מקרשים שהיו במקום, וכך עלו שלושתם על פיגום רעוע ומאולתר, לבצע עבודות בניין בגובה של 7.5 מטר.
כשעה לאחר תחילת העבודה, המנוח, שלא היה קשור ברתמה כנדרש בתקנות הבטיחות בעבודה, נפל מהפיגום ופונה מיד לבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. לאחר מכן הוא הועבר לבית חולים ברשות הפלסטינאית, שם נפטר כשנתיים לאחר מכן.
המשטרה חקרה את האירוע ועל אף שהמליצה על הגשת כתבי אישום, התיקים נסגרו מחוסר עניין לציבור. כשנתיים לאחר מכן, משפחת המנוח – הוריו, אשתו ו-3 בנותיו – הגישה תביעה לפיצויים נגד שני הקבלנים, בטענה שהשניים אחראיים למותו המיותר.
בעל הדירה טען להגנתו כי לא אישר את תחילת ביצוע העבודות וכי הפועלים החלו בעבודה על דעת עצמם, כאשר לא סוכם ביניהם מחיר העבודה. הוא הוסיף כי לא היו להם היתרי כניסה לישראל וכי בכל מקרה לא היה מאפשר להם לעבוד בלעדיהם.
ואולם, גרסת חמו של בעל הדירה, שנכח במקום לבקשתו, הייתה אחרת לגמרי ואף תאמה את גרסת הקבלן הפלסטיני. שתי הגרסאות נמסרו במשטרה בסמוך לאירוע ולפיהן – בעל הדירה אישר את העבודה בטלפון והמחיר סוכם מראש בינו ובין הקבלן הפלסטיני.
השופטת העדיפה את גרסתם של החם והקבלן הפלסטיני, שהיו עקביות, אחידות ונתמכו בגרסתו של פועל נוסף.
עבודה עם סיכון כפול
בנוסף, השופטת התרשמה שהנסיבות עצמן העידו על כך שבעל הדירה אישר את העבודה – מדובר היה בעבודה פשוטה, עם מחיר קבוע שסוכם מראש, וכן הפועלים הגיעו עם כלי עבודה ואף נטלו סיכון רציני בהגעתם שכן כאמור – לא היו להם אישורי כניסה לישראל.
בהמשך, השופטת הרחיבה על תקנות הבטיחות בעבודה ומתחה ביקורת על התנהלות שני הקבלנים שהעסיקו את המנוח מבלי שדאגו לסביבה בטוחה כנדרש, וקבעה כי הם הפרו את חובת הזהירות ובכך התרשלו כלפי המנוח. האחריות למקרה חולקה ביניהם שווה בשווה.
עם זאת, השופטת הטילה אשמה בשיעור של 20% על המנוח, שבחר לעלות על פיגום רעוע, אולם ציינה כי "האשם המוסרי" המוטל על הקבלנים גדול בהרבה מאשמתו שלו.
באשר לגובה הנזק, השופטת פירטה ארוכות את ראשי הנזק שנתבעו, מהם קיבלה את הטענות לגבי כאב וסבל וקיצור תוחלת החיים, הפסדי שכר ועוד. לבסוף השופטת העמידה את הפיצויים על סך של כ-850 אלף שקל, כולל הוצאות משפט, שבהם יישאו שני הקבלנים שווה בשווה, ומהם יופחתו 20%, בגין אשמת המנוח.
- ב"כ התובעים: עו"ד נזיקין, א' מזאוי
- ב"כ נתבעים 1-3: עו"ד ח' רובין
- ב"כ נתבעים 4-5: לא צוין
עו"ד סיגל רייך- הלל
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין