עורך דין שמונה ככונס נכסים למכירת משק במושב עשה טעות כשלא הכניס להסכם את חובת הרוכשת לשאת בתשלום דמי הסכמה לרשות מקרקעי ישראל
השופטת עירית קויפמן קיבלה לאחרונה תביעה שהגיש אדם נגד עורך דין ששימש ככונס נכסים למכירת משק שהיה ממושכן לטובת התובע. השופטת קבעה כי הנתבע התרשל בכך שלא דאג שבהסכם המכר יקבע כי הרוכשת תישא בתשלום דמי ההסכמה לרשות מקרקעי ישראל (סכום של כמעט 200,000 שקל כפי שהתברר בדיעבד). התובע נאלץ לשלם את דמי ההסכמה מתוך התמורה שקיבל מהרוכשת והשופטת חייבה את הנתבע להשיב לו את הסכום.
ב-2006 נתן התובע הלוואה בסך 2.7 מיליון שקל לאדם אחר. להבטחת פירעון ההלוואה משכן החייב את זכויותיו במקרקעין במושב. משלא פרע החייב את חובו פנה התובע לנתבע, עורך דין במקצועו, כדי שייצג אותו בהליכי מימוש משכון.
במרץ 2009 הגיש הנתבע בקשה למימוש משכון בלשכת ההוצאה לפועל באשדוד ומונה ככונס נכסים על הנכס. ההתמחרות שבוצעה במסגרת מכרז שפרסם הסתיימה בהצעה סופית של חברה בסך של 1,350,000 שקל.
לאחר שהתמורה הועברה לתובע, התברר שלא ניתן להעביר את הזכויות על שם הרוכשת עד לתשלום דמי הסכמה של כ-195,000 שקל למינהל מקרקעי ישראל. הנתבע טען בהוצאה לפועל כי החבות בדמי הסכמה צריכה לחול על הרוכשת וכי אם שני הצדדים היו מודעים לכך, היה ניתן לכך ביטוי בהסכם.
באפריל 2016 ניתנה החלטת רשמת ההוצאה לפועל המחייבת את הנתבע בתשלום מלוא דמי ההסכמה לצורך השלמת הליך העברת הזכויות לרוכשת.
ערעור שהגיש הנתבע התקבל ונקבע שגם אם טעה כונס הנכסים בהעברת הכספים לתובע, ניתן להורות על תיקון הטעות בכך שהתובע יחזיר את הכספים שקיבל לידיו לקופת הכינוס, ודמי ההסכמה ישולמו כמקובל מתוך התמורה שקיבל. ערעורים שהגיש התובע נדחו.
בהמשך להשתלשלות עניינים זו התובע הגיש תביעה נגד הנתבע באמצעות עורכי הדין ליאור מרקוביץ וברק מישלי. הוא טען שבהסכם המכר השמיט הנתבע את התחייבות הרוכשת לשלם דמי הסכמה למינהל כפי שסוכם ביניהם.
התובע הדגיש שהנתבע לא ביצע את הבדיקות הדרושות לפני מכירת הנכס, לא ערך אומדן משוער של דמי ההסכמה הצפויים ואף לא פנה למינהל בבקשה לקבל מידע בעניין זה.
הנתבע, שיוצג על ידי עו"ד רוית מרדכי טען בין היתר כי טענות התובע נידונו והוכרעו במסגרת ערעוריו בבית משפט השלום ובבית משפט המחוזי וקיים מעשה בית דין.
צריך היה לברר
השופטת עירית קויפמן מבית משפט השלום בבאר שבע קיבלה את התביעה. היא הבהירה כי ההחלטות השיפוטיות שניתנו במסגרת ערעורי התובע נוגעות ליחסים בין התובע לבין הרוכשת, ואין בהן כל הכרעה בטענות נוספות שמעלה התובע שעניינן התרשלות הנתבע. לאור האמור, לא קם מעשה בית דין.
היא הבהירה שמעדויות הצדדים ומעיון במסמכים בתיק עולה כי הנתבע אכן התרשל בכך שלא דאג שבהסכם עם הרוכשת יקבע כי היא תישא בתשלום דמי ההסכמה.
השופטת ציינה את עדות התובע שלפיה הוא דרש לקבל בתמורה למכירת הנכס סכום נטו ולא ידע מי אמור לשלם מה. היא קבעה שלא זו בלבד שהנתבע לא ידע על קיום חיוב בדמי הסכמה, אלא כי אם היה יודע היה משית תשלום זה על הרוכשת.
"לכל הפחות, היה על הנתבע לברר את נושא דמי ההסכמה ולהביאו לידיעת התובע, שהיה מחליט אם ברצונו להמשיך במימוש הנכס על דרך מכירתו בהסכם המכר, אם לאו", כתבה השופטת.
לפיכך חייבה השופטת את הנתבע לשלם לתובע 195,983 (סכום דמי ההסכמה בו חויב) בתוספת הוצאות בסך 6,000 שקל ושכ"ט עו"ד בסך 24,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק 50043-10-17
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין