היזמית טענה כי תקן שמחייב אותה להקים 2 חניות לכל יחידת דיור אינו חוקי ומקשה עליה. אלא שביהמ"ש קבע כי העתירה הוגשה מוקדם מדי משום שבקשת ההיתר שלה עוד לא הוכרעה, ויש סיכוי שתקבל את מבוקשה.
בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב דחה לאחרונה על הסף עתירה של יזמית הבנייה "קרן ק.ר. נדל"ן" התוקפת תקן שקבעה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הרצליה בנוגע למספר החניות שיש לבנות בפרויקטים של תמ"א 38. השופטת רחל ברקאי קיבלה את טענת הוועדה שלפיה מדובר בעתירה אקדמית ותיאורטית מאחר שבקשת היזמית להיתר בנייה כלל עוד לא הוכרעה. בנוסף נקבע כי היזמית לא צירפה בעלי דין רלוונטיים כמו דיירי הבניין שהיו עשויים להיפגע מההחלטה.
בשנה שעברה החליטה הוועדה המקומית על מדיניות שלפיה בפרויקטים של תמ"א 38 התפלגות תקני החנייה תתבצע בהתאם לסוג הפרויקט, גדול המגרש ושטחי יחידות הדיור. במקרה של תמ"א 38 בפרויקטים גדולים של הריסה ובנייה מחדש נקבע כי על כל יחידת דיור מתחייבת בנייה של שתי חניות, וזאת כדי שלא להעצים את עומס החנייה בעיר.
למרות זאת, בבקשה להיתר בנייה שהגישה היזמית "קרן" בתחילת השנה, היא ביקשה לאשר תוכנית שכוללת 30 חניות בלבד או במילים אחרות: מספר חניות התואם אחד לאחד את מספר הדירות בבניין.
בנסיון להבטיח מראש שהוועדה תאשר לה את מספר החניות הנמוך היא ביקשה לתקוף את התקן בטענה שאינו חוקי.
בעתירה, שהוגשה באמצעות עו"ד יובל גלאון, נטען כי היזמית מבקשת להימנע מעלויות הקמה של 30 חניות נוספות על סמך מדיניות הסותרת את התקן הארצי התקף.
מנגד טענה הוועדה המקומית באמצעות עו"ד אילנה בראף ממשרד עורכי הדין ההררי-טויסטר כי מדובר בעתירה מוקדמת ואקדמית כיוון שבקשת ההיתר עדיין לא הוכרעה ולא ידוע מה יוחלט בעניינה של היזמית.
מלבד זאת נטען כי היזמית לא צירפה לעתירה בעלי דין רלוונטיים כמו דיירי הבניין ורוכשי הדירות החדשות שעלולים להיפגע מקבלת העתירה שתגרום להפחתת מספר החניות שלכאורה מחויבת העותרת לבנות לפי המדיניות הקיימת.
לגופו של עניין נטען כי המדיניות גובשה בהתאם לסמכות הוועדה ולצורך מימוש מטרות התמ"א.
כל מקרה - לפי נסיבותיו
השופטת ברקאי קיבלה את טיעוני הוועדה בנוגע לאי צירוף בעלי הדין והגשת העתירה בשלב מוקדם מדי.
לגבי צירוף בעלי הדין נפסק כי תקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים מחייבות לצרף לעתירה כל מי שעלול להיפגע ממנה ועל כן אין ספק שצריך היה לצרף את הדיירים.
לגבי שלב הגשת העתירה נקבע כי עדיין לא ידוע מה עמדת הוועדה לגבי תוכנית הבנייה. "אין לפסול את האפשרות, כי על אף קיומה של מדיניות ברורה של הוועדה המקומית, לעולם כל מקרה ומקרה ידון על פי נסיבותיו, וככל שהעותרת תשכנע שיש בנסיבות המקרה שלה הצדקה לסטות מהמדיניות, יש להניח כי הוועדה המקומית תיעתר לבקשתה, ואולם כל עוד לא מוצה הליך זה, אין מקום לאפשר דיון בנושא תיאורטי בשלב הזה של הדברים", נכתב בפסק הדין.
לפיכך, את העתירה תוכל היזמית להגיש באם החלטת מוסדות התכנון לא תהיה לשביעות רצונה. למעלה מהצורך השופטת ציינה כי על פניו נראה כי המדיניות דווקא עומד בתקן הארצי.
לפיכך העתירה נדחתה על הסף והיזמית חויבה בהוצאות משפט של 15,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין