האחיינים ביקשו לקיים "צוואת שכיב מרע" שלפיה הדוד הכתיב להם ממיטת בית החולים צוואה בה הוא מחלק את רכושו ביניהם. בית המשפט קיבל את התנגדות נכדיו וכלתו וקבע בין היתר כי המנוח לא חשב שהוא עומד למות
השופטת קרן גיל דחתה לאחרונה בקשה של אחיינים לקיים צוואת 'שכיב מרע' של דודם. המנוח נפטר כשהוא אלמן, ובנו היחיד נפטר לפניו. ילדיו של הבן ואשתו התנגדו לקיום הצוואה. השופטת קיבלה את ההתנגדות וקבעה שהמבקשים לא הוכיחו את התנאים לקיומה של צוואה מסוג זה. זאת, בין היתר לנוכח העובדה שהמנוח ביקש לקבוע פגישה עם עורך דינו והורה לשים לו אוכל במקפיא.
המנוח נולד בשנת 1931 ונפטר בינואר 2018 כשהוא אלמן. אשתו ובנם היחיד נפטרו לפניו. הבן הותיר אלמנה ושלושה ילדים, המתנגדים.
למנוח היו ארבעה אחים שנפטרו לפניו, ורוב המבקשים הם ילדיהם (אחייניו של המנוח). אחד המבקשים הוא נכד של אחות המנוח.
בסוף 2017 המנוח מעד בסמוך לדירתו ואושפז עם שבר במפרק הירך. בינואר 2018 הוא אושפז באיכילוב עם חשד לדלקת ריאות וכמה ימים לאחר מכן נפטר מזיהום.
לטענת המבקשים, שיוצגו על ידי עו"ד יניב כהן ועו"ד ליזה פנירי ברהום, בינואר 2018, בעת שהמנוח היה מאושפז, הוא חשש שימיו ספורים ועל כן ניסה, בסיוע אחיינו, להשיג את עורך דינו על מנת שיגיע במהירות לבית החולים לערוך צוואה.
עורך הדין מסר שהוא אינו פנוי להגיע לבית החולים ונקבעה פגישה למועד מאוחר יותר לשם עריכת צוואה.
לטענת המבקשים, ביום בו סירב עורך הדין לבוא המנוח הוציא דף ועט וביקש מנכדה של אחותו לכתוב את הצוואה.
בצוואה נכתב כי המנוח מוריש 1/13 מהכספים שנותרו בבנקים לכל מי שמופיע ברשימת האקסל (אחייניו ונכדיו). במקביל הוא הוריש לאחיינים את דירתו.
לדבריהם, צוואת המנוח היא צוואת שכיב מרע שכן המנוח ראה עצמו בסכנת חיים.
המתנגדים, שיוצגו על ידי עו"ד אורי צפת ועו"ד יפית מאמיה, טענו מנגד כי הצוואה הנטענת היא תוצאה של קנוניה של נכדי האחות. הם הדגישו כי נכדה של האחות השתלט על המנוח עוד ב-2017 והודה כי הוא זה שכתב את טבלת האקסל.
זאת ועוד, לא מדובר בצוואת שכיב מרע שכן המנוח לא ראה עצמו בסכנת חיים. כך למשל, הוא הורה לנכד לשים אוכל במקפיא וקבע עם עורך דינו פגישה למועד מאוחר יותר.
גרסה תמוהה
השופטת קרן גיל מבית המשפט למשפחה בתל אביב כי אחת הדרישות המהותיות בצוואת "שכיב מרע" היא שהמצווה "רואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות".
היא קבעה שהמבקשים לא הוכיחו שבמועד הציווי הנטען המנוח היה 'שכיב מרע'. הם לא צירפו חו"ד רפואית וגם לא עתרו למינוי מומחה מטעם בית המשפט לבחינת מצבו הרפואי של המנוח במועד הציווי הנטען.
המבקשים גם לא הוכיחו שמבחינה סובייקטיבית המנוח ראה עצמו מול פני המוות במועד הציווי הנטען.
השופטת קבעה עוד שגרסת נכד האחות תמוהה ועוררה תהיות רבות. כך, לא הוצגה ולו ראיה אחת אובייקטיבית בדבר הציווי הנטען, למרות שעל פניו לא היה כל קושי להקליט או להסריט את המעמד.
"ממכלול הנסיבות עולה שמצבו הרגשי של המנוח היווה קרקע פורה לניסיון לנצלו, ויש ממש בטענת המתנגדים שנכד האחות ניסה להשתלט על המנוח", כתבה.
בסופו של דבר השופטת קיבלה את ההתנגדות לצוואה וקבעה שיורשי המנוח הם שלושת נכדיו בחלקים שווים.
המבקשים חויבו בהוצאות של 87,750 שקל.
- ב"כ המבקשים: עו"ד יניב כהן ועו"ד ליזה פנירי ברהום
- ב"כ המשיבים: עו"ד אורי צפת, עו"ד יפית מאמיה
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין