במסגרת הליך בוררות נקבע שהחקלאי חייב סכום של כ-31,000 שקל בלבד. בית משפט השלום פירש את פסק הבורר באופן שמטיל על החקלאי חיובים נוספים אך פסק הדין בוטל בערעור
השופטת שרה דברת קיבלה לאחרונה ערעור שהגיש חקלאי על פסק דין של בית משפט השלום שהטיל עליו חיובים בגין צריכת מים. פסק הדין התעלם מקביעות הצהרתיות בפסק הבורר שלפיהן יתרת החובה של החקלאי עומדת על 31,800 שקל. בנסיבות אלה החקלאי חויב בסכומים שונים בניגוד לפסק הבוררות. השופטת דברת קבעה שלא היה מקום לפרשנות זו והחזירה את התיק לבית משפט השלום כדי שידון מחדש.
לפני כ-9 שנים החקלאי, תושב מושב תלמים, הגיש תביעה נגד חברת ״מימי הנגב״ להשבת 200,000 שקל בגין חיוב שגוי של חשבונות מים. המחלוקת העיקרית בין הצדדים הייתה בגין השנים 2010-2012 והם פנו לבוררות ביחס לתקופה זו.
בפברואר 2015 ניתן פסק בוררות שהורה לחברה לזכות את החקלאי בסכומים שונים, ביחס לכל אחד מחשבונות המים שהתנהלו על שמו.
ב-2016, בהמשך לבקשת החקלאי, השלים הבורר את חוות דעתו ופסק הבורר על שני חלקיו אושר בבית המשפט.
בין הצדדים התעוררה מחלוקת בנוגע לפרשנות פסק הבורר וליישומו על חשבונות החקלאי.
החברה, שיוצגה על ידי עו״ד מנחם צוקר, טענה כי יישמה את החלק האופרטיבי שבפסק הדין, דהיינו, הפחיתה את הסכומים שיש להפחית מחובות החקלאי ונותר חוב של 223,000 שקל.
החקלאי, שיוצג על ידי עו"ד שאול אטיאס, טען, כי יש ליישם גם את החלקים ההצהרתיים שבפסק הבורר ולפתוח את כרטיסו בשנת 2013 בסכום החוב אותו ציין הבורר כיתרת החוב נכון לסוף שנת 2012 (31,800 שקל).
בית משפט השלום קבע שאין מקום להתייחס לאמרות ההצהרתיות של הבורר באשר לרישום בכרטסות. הוא קבע שסביר יותר כי כוונת הבורר, שעה שנתן בסוף פסק הבורר הוראות אופרטיביות, כי יש להזין הוראות אלו לתדפיסים, כאשר אותן הוראות הן אלה שיש ליישמן.
לפיכך נקבע כי פסק הבורר אינו כולל הוראה לפיה יש להעמיד את סכום החוב נכון לסוף שנת 2012 על הסך של 31,880 שקל אלא יש ליישם מתוך פסק הבורר את ההוראה האופרטיבית בדבר הפחתת סכומים אלו ואחרים מסכום החשבון. בסופו של דבר פסק הבורר פורש באופן שמטיל על החקלאי חובת תשלום.
החקלאי ערער על פסק הדין וטען כי הלכה למעשה בית המשפט ביטל את פסק הבורר והטיל עליו חיובים בחוסר סמכות. לטענתו, לפי פסק הבורר לא רק שאינו חייב כסף לחברה, היא צריכה להשיב לו סכומים ששילם ביתר.
מחייב לכל דבר
השופטת שרה דברת מבית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבלה את הערעור. היא קבעה שלא היה מקום לפרשנות בית המשפט לגבי פסק הבורר, תוך קביעות עובדתיות שונות מאלה שנקבעו בפסק.
״לא ניתן להגיע למסקנה אליה הגיע בית המשפט, עת מציין הוא שהכרטסת של שנת 2012 לא עמדה בפניו״, כתבה. הבורר הוא שעיין באותם חשבונות וקבע את הממצא שנקבע לגבי יתרת הסגירה לשנת 2012. "הכיצד יכול בית המשפט לקבוע אחרת, כאשר הכרטסת הרלוונטית אינה מונחת בפניו?" תהתה השופטת.
היא הוסיפה כי פסק הבורר מחייב לכל דבר וענין כלשונו ואין בסמכות בית המשפט לקבוע סבירותו או לשנותו, גם ביחס להוראות שאינן אופרטיביות.
בנסיבות אלה ביטלה השופטת את פסק הדין והחזירה את התיק לבית משפט השלום על מנת שייתן פסק דין חדש.
לא ניתן צו להוצאות.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין