פ 40083/04, מדינת ישראל נגד חמדמוב אלדר
הנאשם, מחוסר דיור, הועמד לדין באשמת הריגה, בכך שבעת קטטה שלף סכין פרפר ודקר באמצעותה את המנוח.
ההגנה טענה, כי לא ניתן להסתמך על הודייתו של הנאשם לצורך הרשעתו בשל משקלה הנמוך, כי הנאשם פעל במצב של שכרות ועל כן אינו נושא באח"פ למעשיו, וכי התביעה לא הוכיחה כלל את מודעותו של הנאשם לאפשרות של סכנת חיים ממשית לחיי המנוח, עקב דקירתו בסכין.
השופט אורי שהם, מביהמ"ש המחוזי בת"א, קבע כי התביעה הוכיחה מעבר לכל ספק את כל העובדות הנטענות בכתב האישום. הנאשם אכן היה מודע לטיב מעשהו, היינו נעיצת הסכין בשוק הימנית ובגבו של המנוח, ולכך כי תוצאת המעשה, תהא חבלה חמורה. ברם, שונים הם פני הדברים, ככל שהדבר נוגע למודעותו של הנאשם לאפשרות התרחשותה של תוצאה קטלנית, שכן דקירות הסכין לא כוונו לאיברים חיוניים, בעלי פוטנציאל קטלני, וכן הוצגה בחומר הראיות "ראייה לסתור" את חזקת המודעות.
השופט הוסיף, כי הנאשם היה שתוי ברמה גבוהה, מה שיכול היה להשפיע על מידת פכחונו, גם אם אין להגדירו משפטית כמי שנתון במצב של שכרות.
לאור האמור, השופט החליט לזכות את הנאשם מעבירת ההריגה, ולהרשיע אותו בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות.
פ 40083/04, מדינת ישראל נגד חמדמוב אלדר
למדור פלילי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.