זה מה שקורה כשאין הסכם ממון: זכה בזכויות בווילה של חמותו

הגרוש טען כי היה מעורב עד עמקי נשמתו בבניית הבית המפואר, והיה בטוח שחמותו העניקה לו ולגרושתו את הבית לתמיד. האישה ואמה התנגדו אך בית המשפט סבר כי מגיע לו לפחות חלק.

סגנית נשיא בית המשפט למשפחה בתל-אביב מירה דהן קבעה באחרונה כי הגרוש זכאי לחמישית מהזכויות בווילה יוקרתית שחמותו לשעבר בנתה עבורו ועבור בתהּ בזמן שהיו נשואים. הסיבה: הוא היה מעורב בבנייה וקיבל את הרושם שמדובר בביתו.

בני הזוג נקלעו למשבר שנתיים אחרי שנכנסו לווילה החדשה שנבנתה עבורם, והאישה עזבה את הבית. בין יתר ההליכים שהתנהלו בין בני הזוג, ב-2014 הגישה אמהּ של האישה תביעה לסילוק ידו של חתנהּ מהווילה הרשומה על שמה בטאבו.

מדובר בווילה ששימשה כביתם של בני הזוג ושני ילדיהם מ-2010 ונבנתה כחלק ממתחם של בתים שבנתה משפחת האישה על מגרשים שירשה באזור יוקרתי.  

פסק דין שדן במאוחד בתביעת הפינוי ובתביעות הרכושיות של בני הזוג, הותר לפרסום באחרונה ועסק בעיקר בשאלה האם לאיש יש זכויות בווילה, שראה כבית משותף, והאם חמותו רשאית לסלק אותו משם.

האיש טען כי מהרגע שפרויקט הבנייה החל הוא היה מעורב בו עד עמקי נשמתו: תכנן את הבית, עיצב אותו, הגיע לאתר הבנייה מדי יום, פיקח על הבנייה ועוד.

לטענתו, מרגע שהבית הוצע לו היה ברור שזהו בית משותף והוא לא חשב לרגע שיילקח ממנו ולכן גם לא הקפיד שיירשם על שמו. ויותר מזה, הוא גילה שהווילה רשומה על שם חמותו, ולא על שם גרושתו (בני הזוג התגרשו בעת ניהול ההליכים), רק כשתביעת הפינוי הוגשה נגדו.

האיש טען שהוא זכאי לזכויות בבית בין היתר, משום שניתן לו במתנה והוא מעולם לא הוחתם על הסכם ממון שמדיר אותו מהזכויות. לחילופין הוא טען כי חמותו העניקה לו זכות מגורים שלא ניתנת לביטול שכן נוצרה אצלו "הסתמכות לגיטימית והגיונית" שהבית ניתן לו לצמיתות.

אולם האישה ואמה התנגדו לעמדה זו. האישה טענה כי הדרישה לקבל זכויות בבית מופרכת, חמדנית וסחטנית שכן מדובר בבית ששייך לאמה, אשר מימנה את מלוא עלויות הבנייה ואפשרה לה ולבעלה דאז לגור בו בחינם מטוב ליבה.

עודדו את הציפייה

אולם סגנית הנשיא דהן לא סברה כי יש לנשל את האיש מהזכויות בבית. השופטת מצאה כי העובדה שהאישה ואמה לא ערכו הסכם שיבהיר כי אין לתובע זכויות בבית מעידה על כך שאכן הוצג לו מצג שווא שלפיו מדובר בבית משותף, בפרט כשבין הזוג היו שותפים כלכליים בכל והוא השקיע רבות בבנייה.

יותר מזה, היא כתבה שלטעמה "האישה ומשפחתה עודדו את הציפייה וההסתמכות" שלו.  

בנסיבות אלה השופטת סברה כי מגיע לתובע זכויות בנכס אם כי לא מחצית. היא קבעה שלנוכח תקופת הנישואים הקצרה ושוויו הגבוה של הבית, השותפות שלו תהא "מוחלשת" – 20%.

בתוך כך השופטת הבהירה כי אין לראות בבית כמתנה שהוענקה מהחמות לבני הזוג, שכן המתנה לא עוגנה במסמך בכתב כפי שדורש החוק.

בנוסף השופטת לא סברה כי האיש קיבל מחמותו זכות מגורים לצמיתות. היא הבהירה כי בעל נכס שמעניק למישהו רשות להשתמש בו מרצון טוב רשאי לחזור בו, ועל כן תביעת הפינוי של החמות התקבלה.

בסיכומו של דבר השופטת קבעה כי לאיש 20% מהזכויות בבית אך בד בבד עליו להתפנות ממנו.

• ב"כ האיש: עו"ד רפי שדמי 
• ב"כ האישה והחמות: עו"ד פיני אביב 

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.