הפעילה מסעדה בשטח חקלאי – המדינה תבעה

המצב התכנוני בשטח אמנם אפשר להפעיל מסעדה אבל רק כפעילות נלווית לאורוות סוסים ובית ספר לרכיבה. מאחר שבית הספר לא פעיל כבר שנים טענת המדינה כי מדובר בשימוש לא חוקי התקבלה

בעקבות תביעה שהגישה המדינה ב-2016 נגד בעלת משק במושב גנות הוציא השופט אריאל ברגנר מבית משפט השלום בפתח תקווה צו האוסר עליה להפעיל בו מסעדה וצו שמחייב אותה לפנות משטח אספלט לא חוקי ששימש בעבר כחנייה לגן אירועים שפעל במקום. בפסק הדין נקבע כי ההיתר שניתן בעבר להפעלת מסעדה היה תקף רק כפעילות נלווית לבית ספר לרכיבה לסוסים ומאחר שזה אינו פעיל עוד – הרי שהמסעדה לא פועלת כחוק.

בתביעה המקורית התייחסה המדינה למספר מבנים לא חוקיים שנבנו על השטח, בהם אולם וגן אירועים, מחסן ומשטח אספלט ששימש כחנייה. תוך כדי ניהול ההליך הנתבעת הפסיקה חלק מהשימושים החורגים אבל במקביל החלה להפעיל באחד מהמבנים מסעדה.

המדינה הדגישה כי לפי חוזה המשבצת שנכרת עם המושב הזכות של התובעת בשטח הוגבלה לצרכי חקלאות ומגורים בלבד. בתקופה מסוימת אמנם ניתנו להוריה היתרים זמניים להפעלת בית ספר לרכיבה שאפשרו להפעיל במקום מסעדה אבל הם פקעו וממילא המסעדה אושרה כשימוש נלווה בלבד.

הנתבעת טענה מנגד כי הוריה המנוחים הפעילו במקום מסעדה ובית ספר לרכיבה על פי היתרים שניתנו לצמיתות ועדיין עומדים בתוקפם. עוד היא טענה כי המדינה הסתירה שהמצב התכנוני השתנה ומאפשר את פעילות בית הספר והמסעדה וכן חוזה שהתיר להוריה לבצע בשטח שימוש חורג להפעלת אולם אירועים.

זמני בלבד

השופט אריאל ברגנר קבע כי מהמסמכים והנתונים התכנוניים שהוצגו בפניו עלה כי ההיתר להקמת האורווה והשירותים הנלווים שכוללים מטבח ומסעדה ניתן להורי הנתבעת בשנות ה-60' לזמן קצוב בלבד. "שימוש חורג, במהותו, מהווה חריגה מהתכנית שחלה על הקרקע ומהאינטרסים התכנוניים העומדים מאחוריה ולכן לא נועד להסדיר מצב ארוך טווח", נכתב.

 עוד הוסיף השופט כי גם האישור שניתן להפעלת אולם האירועים בשנות ה-90' היה זמני ל-4 שנים בלבד וגם אז הוא לא כלל היתר לסלילת משטח האספלט, והוא נבנה באופן לא חוקי.

באשר לאפשרויות התכנוניות נקבע כי אכן ב-2004 אושרה תוכנית שאפשרה להפעיל מחדש את בית הספר והמסעדה אלא שההיתר העוסק במסעדה ניתן למבנה אחר מזה שבו היא פועלת כעת. מכל מקום, השופט ציין כי ההיתר אישר להפעיל את המסעדה רק כשימוש נלווה על מנת לספק מזון לבאי האורווה ובית הספר ולא כשימוש עצמאי. מאחר שבית הספר לא פועל במקום כבר עשרות שנים הרי שהנתבעת לא רשאית לקיים בו מסעדה.

מעבר לכל אלה נקבע כי הנתבעת הפרה את חוזה המשבצת עם המדינה כשהשכירה חלק מהזכויות שלה לחברה שניהלה את האולם וביצעה במקום שימושים חורגים ללא הסכמתה.

בהתאם לכך התביעה התקבלה בחלקה והשופט הוציא צו האוסר על הנתבעת לעשות שימוש חורג במבנים בשטח וכן צו שמחייב אותה לסלק לאלתר את האספלט ולהשיב את הקרקע לקדמותה כשטח חקלאי – על חשבונה.

הנתבעת חויבה לשלם למדינה 11,000 שקלים עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

• לא צוינו שמות עורכי דין בדיני מקרקעין שייצגו את הצדדים

עו"ד צביקה גלזר עוסק/ת ב- נחלות ומשקים במושבים וקיבוצים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.