העליון מגבה גבייה לא חוקית: על התקדים שיורגש בכיסו של האזרח הקטן

בפסק דין תקדימי שניתן השבוע בבית המשפט העליון, הוכשרה גביית ארנונה בלתי חוקית שביצעה עיריית תל אביב, רק משום שהיא עושה זאת כבר במשך שנים רבות.

בפסק הדין, שניתן ביום א' (28.12.14) ביהמ"ש העליון קבע כי עיריית תל-אביב, שגבתה ארנונה ביתר על סמך צווים לא חוקיים, לא תידרש לתקן את חיובי הארנונה ולהשיב את הכספים, ואף תוכל להמשיך לגבות את הכספים בהסתמך על הצווים הלא חוקיים בעתיד.

זקוק לעזרה בענייני ארנונה? 

פנה לעורך דין מיסוי עירוני

בשנת 2008 הגישה עוה"ד גליה גרימברג עתירות נגד העירייה בשם שלוש חברות. העתירות, שהוגשו לביהמ"ש לעניינים מנהליים בתל-אביב, תקפו שינוי שנערך בצו המיסים בתחומי שיפוטה של עיריית תל אביב בשנים 1991 ו- 1994. שינויים אלו הביאו לצמצום היקף הפטור שניתן לשטחים משותפים מחיוב הארנונה, ומכאן לחיוב ארנונה ביתר  בסכומים של עשרות אלפי שקלים.

בית המשפט המחוזי דן בעתירות וקבע כי שינוי צווי המיסים נעשה בניגוד לחוק ולפיכך בטל. אלא שעיריית תל אביב הגישה באמצעות עוה"ד דנה רייס וליה גרנות ערעור על פסיקה זו לביהמ"ש העליון.

ביהמ"ש העליון דן בסוגיה המורכבת בהרכב מורחב של חמישה שופטים: נשיא ביהמ"ש העליון השופט אשר גרוניס והשופטים עוזי פוגלמן, אליקים רובינשטיין, סלים ג'ובראן וצבי זילברטל.

הרכב השופטים העלה על נס את שאלת ההתמודדות עם בחינת השינויים נוכח חלוף הזמן. מאחר שכל צו ארנונה נסמך על הצו מהשנה הקודמת הרי ששינוי שבוצע בשנת 1991 או 1994 ממשיך עד ימינו אנו ובכך מכתים את הצו העדכני ומותירו במעמד של צו לא חוקי. 

בלי חפירות ארכיאולוגיות בבקשה!

ואולם, לשיטתם של שופטי העליון, מאחר שהעתירות הוגשו בחלוף 14 שנים מביצוע השינוי – אין הצדקה עוד לבטלו. השופטים סברו, כי מן הראוי לשים קץ להתדיינויות המחייבות "חפירות ארכאולוגיות" בהיסטוריית החקיקה. גישה זו עוברת כחוט השני בחוות הדעת המפורטות והמנומקות השופטים, הנפרשות על פני 52 עמודים.

בפסק הדין, שניתן פה אחד, הכשירו השופטים את השינויים שבוצעו בשנות התשעים בצווי המיסים בניגוד לחוק, כאמור אך ורק משום שחלפו שנים רבות מאז המועד בו בוצעו השינויים לראשונה.

כלומר, מאחר שהעתירה המקורית הוגשה בשנת 2008 נגד צווים שהוצאו בשנות ה-90 כאמור, אין מקום עוד לדון בחוקיותם, אף שלא היתה מחלוקת שהם אינם חוקיים.

בית המשפט העליון אמנם העביר ביקורת על כך שעדיין אין חקיקה עדכנית ובהירה בנושאי ארנונה, ואולם, בפועל העדיף לשמש מגן לרשויות תוך יצירת פתח למדרון חלקלק שבו הרשויות יכולות להרשות לעצמן לפעול בניגוד לחוק, וממש כמו בשיטת מצליח, אם לא "ייתפסו" במשך פרק זמן של 7 שנים - התנהלותן תוכשר ושוב יצא החוטא נשכר.

בכך הופכת תוצאת פסק הדין לבעייתית ביותר ברמה הציבורית, וזאת בשל הפגיעה הקשה באמון הציבור ברשויות השלטון המקומי כמו גם במערכת בתי המשפט אשר צריכה לשמש ככלי פיקוח ובקרה.

השופט רובינשטיין נימק את פסיקתו בכך שהוא "סומך על הנישום". לעמדתו, הנישומים צריכים להקפיד לבדוק את הצווים ותקינותם בעצמם. ואכן, נישומי ארנונה גדולים, המצוידים בייעוץ משפטי זמין, בוודאי יוכלו לעשות כן במיומנות ויעילות. אך מה לגבי הנישומים הקטנים?

אין אלא להצטער על כך ששוב העשירים – שלהם האמצעים להצטייד ביועצים משפטיים –יוכלו להמשיך ולהתעשר, שעה שנישומי הארנונה הקטנים ימשיכו ויפגעו על ידי הרשויות, בהעדר יכולת לבחון כל צעד ושעל שלהן.

נכון להיום, עוה"ד גליה גרימברג שייצגה את המשיבות לעתירה, שוקלת להגיש בקשה לדיון נוסף בסוגיה, שעלולה כמובן להשפיע על הציבור כולו. 

• ב"כ המערערות: עו"ד דנה רייס, עו"ד ליה גרנות
• ב"כ המשיבות: עו"ד גליה גרימברג, עו"ד עופר ורד

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il 

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.