נהג סמיטריילר הגיש תביעה נגד מעסיקתו לשעבר – חברה שעוסקת בהובלת מוצרי מזון בקירור. החברה הכחישה את טענותיו, אולם לבסוף העניין הסתיים בפשרה שאליה הגיעו הצדדים בעידודה של השופטת.
תביעה שהגיש נהג סמיטריילר נגד מעסיקתו – חברת "אלגלי משה ובניו" – בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, הסתיימה בפשרה במסגרתה החברה-הנתבעת תשלם לו 110,000 שקל על הפרת זכויותיו כעובד, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל בתוספת מע"מ.
התובע, שיוצג על ידי עורכת הדין לירן שוובר, עבד בחברה כנהג סמיטריילר במשך כשש שנים ושלושה חודשים, עד חודש נובמבר 2016, אז עבודתו הסתיימה בנסיבות שנויות במחלוקת.
באותה שנה הוא הגיש תביעה בבית הדין לעבודה תביעה נגד החברה המעסיקה, בה הציג שורה של טענות בדבר הפרת זכויות שונות על ידי החברה – כולל הפרה של צו ההרחבה וההסכמים הקיבוציים החלים על ענף ההובלה – ובהן שעות נוספות, הפרשה לקרן השתלמות, הפרשות לפנסיה, דמי הבראה, ופדיון חופשה.
התובע טען כי פוטר "מהיום להיום", בלי התראה מוקדמת ותוך הפרת זכויותיו.
יש לציין כי בתחום ההובלה ישנן מגבלות שונות על נהגי סמיטריילרים ועל החברות שמעסיקות אותם, שנועדו למנוע שעות נהיגה מרובות ומסוכנות על כבישי ישראל.
בהקשר זה התובע טען, בין היתר, כי החברה נהגה להחליף בין זהות הלקוחות (מי שעבורם מבוצעת ההובלה), כך שמול כל לקוח הייתה עומדת בתנאים ובמגבלות, אולם לא מול התובע – שהיה נוהג בכבישים "מסביב לשעון", והרבה מעבר למותר.
עוד הוא טען כי הנתבעת שילמה לו פיצויי פיטורים חלקיים בלבד, וכי הוא אף זכאי לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין וללא שימוע. בנוגע לפיטוריו, התובע טען כי לפני כן, חזר משבעה על מות אביו, וגילה שתנאי עבודתו שונו – המסלול, המשאית הצמודה שנלקחה ממנו ועוד – כך שהוא למעשה הפך לנהג "מחליף". לדבריו, כשניסה לדבר עם מעסיקיו, הדבר הסתיים במכתב פיטורים.
הנתבעת, שיוצגה על עוה"ד אלי נידם ויניב מזרחי, ביקשה לדחות את התביעה על כל מרכיביה.
הנתבעת טענה בין היתר כי מדובר בניסיון חסר תום לב של התובע להוציא ממנה כספים שלא מגיעים לו. גרסתה הייתה כי התובע עזב את העבודה ביוזמתו, לאחר שהודיע שאינו מסוגל להמשיך להעבוד כנהג משאית עקב התדרדרות בראייתו.
כמו כן, נטען כי לא נפל פגם כלשהו בהעסקת התובע, וכי לאורך שנות עבודתו שולמו לו כל זכויותיו, כולל שעות נוספות, בעוד שהוא אף גרם לנזקים למשאית שבה נהג.
סיכונים וסיכויים
בשלב מסוים של הדיון שהתקיים בבית הדין, השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין הציעה לצדדים לסיים את ההליך פשרה, שמטבע הדברים יביא לסיום מהיר בהרבה של הסכסוך. הצדדים יצאו להפסקה על מנת לנסות להגיע להסכמות.
כשחזרו מההפסקה, ולאחר שכל צד שקל את סיכוייו וסיכונים, הצדדים הציגו בפני השופטת את הפשרה שאליה הגיעו.
במסגרת הפשרה הנתבעת הסכימה – מבלי להודות באמור בתביעה – לשלם לתובע סך של 110,000 שקל בגין פיצויי פיטורים, מענק סיום עבודה, הפרשי שכר וזכויות סוציאליות. בנוסף, הנתבעת הסכימה לשאת בהוצאות שכ"ט ב"כ התובע, בסך 20,000 שקל.
עוד הוסכם כי הצדדים יפנו לרואה חשבון על מנת לחלק את סכום הפיצוי לרכיבים השונים, וכי הסכום ישולם לתובע בשמונה תשלומים חודשיים רצופים.
לאחר ששמעה את הצעת הצדדים, השופטת שומרוני-ברנשטיין החליטה לאשר את הפשרה ונתנה לה תוקף של פסק דין.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין