ע"פ 1947/03 מיכאל אורן נ' מדינת ישראל
בית המשפט העליון דחה בקשתו של צעיר להתנות את בקשת הסגרתו לארה"ב בהתחייבות להחזירו לישראל לריצוי עונש מאסר אם ייגזר עליו.
סעיף 1א לחוק ההסגרה קובע כי אזרח ותושב ישראל שהוא בר-הסגרה, לא יוסגר אלא אם המדינה המבקשת הסגרה התחייבה מראש להעבירו בחזרה לישראל לנשיאת עונשו, אם יורשע בדין. תכלית החוק היא למנוע מעבריין סבל נוסף בהידרשו לרצות עונש מאסר הרחק ממשפחתו ומקרוביו.
השופט חשין קבע כי הזיקה של העבריין לישראל חייבת שתהא כה-עמוקה, עד שניתן יהא לומר ללא היסוס כי ישראל היא מרכז חייו. השופט סקר את חיי האזרח הישראלי בארה"ב וקבע כי נישואיו הפיקטיביים, בקשתו לזכות במעמד של תושב קבע וברשיון עבודה - מלמדים על כוונתו של המערער להשתקע בארה"ב ולהפוך תושב בה. ביקורו של הצעיר בארץ ושכירת הדירה בה, אין בכוחם כדי לנתק זיקת תושבות ממקום אחר.
ע"פ 1947/03 מיכאל אורן נ' מדינת ישראל
למדור משפט פלילי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.