שנתיים וחצי לאחר שעמדו תחת חופה נרכש הבית, בבת-ים, ונרשם על-שם הבעל. השופט שוכנע שבפועל הוא שייך לאימו, ולכן יוחרג מחלוקת הרכוש
למרות שני עשורים של נישואים: אישה תנושל מדירה שנקנתה במהלכם, ונרשמה בטאבו על-שם בעלה לשעבר. השופט ליאור ברינגר מבית המשפט למשפחה בתל אביב האמין לגרסת האיש לפיה הנכס, בפועל, שייך לאימו ונרשם על-שמו בנאמנות בלבד. מן העבר השני הוא דחה את טענתו לפיה יש להחריג אף 63,000 דולר שהופקדו לחשבון המשותף, משאלה שייכים כביכול לדודו.
התובע והנתבעת התחתנו כדת משה וישראל בפברואר 2004. שנתיים וחצי לאחר מכן נרכשה הדירה נשוא התביעה - בבת-ים, תמורת 96,000 דולר - ונרשמה על-שם הבעל. ביוני 2008 היגרו בני הזוג לקנדה, שם נולדו להם שלוש בנות. לאחר כמעט עשרים שנות נישואים, ביוני 2023, חל משבר ביחסיהם והאישה פתחה בהליכי גירושין.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט חודשים ספורים לאחר מכן, בנובמבר 2023, טען הבעל שיש להחריג מחלוקת הרכוש את הדירה וכן 63,000 דולר שהופקדו אומנם בחשבון המשותף, אך לטענתו שייכים לדודו. בקשר לבית נטען שחרף הרישום בטאבו, הוא שייך לאימו. התובע סיפר שבאותה תקופה היא ובן-זוגה החליטו לעלות ארצה מרוסיה, כאשר רישומו כבעלים נעשה למראית עין, וזאת לצורך החשבתם כחסרי רכוש בשביל שיקבלו סיוע בדיור מהמדינה.
הנתבעת, מצדה, טענה בפשטות כי מלוא הרכוש שנצבר בתקופת החיים המשותפת - לרבות הדירה והכסף - שייך לצדדים בחלקים שווים, ומכאן שעל התביעה להידחות.
חיזוק ראייתי מבית
במסגרת ההליך נשמעו עדויות אם התובע ובנו של בן-זוגה המנוח, אשר חיזקו את גרסת התביעה. בעוד האם שבה על טענתו הבסיסית של בנה, לפיה רישום הדירה על-שמו אינו אותנטי, הוסיף העד השני שבאותה תקופה היה קושי להעביר כסף מרוסיה לישראל, כך שהאפשרות הנוחה והיעילה ביותר הייתה להעביר את תמורת הדירה לחשבונם המשותף של הצדדים.
"עדויותיהם של שלושתם - התובע, אמו והבן - הותירו בי רושם מהימן. התרשמתי מכנותם ואני מאמין להם שהעידו אמת", כתב השופט. לעומתם, ציין, נמנעה הנתבעת מלספק הסברים הכיצד נכנסו פתאום לחשבונם המשותף עשרות אלפי דולרים, אם לא שמדובר בהעברה מאם התובע ובן-זוגה דאז במטרה לקנות את הדירה.
השופט דחה את גרסת ההגנה המיתממת של הנתבעת: "איני מאמין לה שלא ידעה מהיכן 'צצו' לפתע 90 אלף דולרים בחשבונם, שלא ידעה מדוע אם התובע ובן-זוגה השתתפו בחיפושים ובחירת הדירה, ונכחו במעמד חתימת ההסכם".
בנסיבות אלה קבע השופט שהדירה אינה שייכת לצדדים אלא לאימו של התובע, וככזו היא אינה חלק מהרכוש המשותף. לצד זאת הוא דחה את ניסיון האיש להימנע מלחלוק עם פרודתו ב-63,000 הדולרים שהופקדו בשלב מסוים בחשבונם המשותף, משלא הוכחה טענתו כי מדובר בסכום השייך לדודו.
בהקשר לכך הדגיש השופט שהתובע נמנע מלזמן את דודו לעדות על מנת לאמת את גרסתו, באופן הפועל לחובתו. הגבר תירץ זאת אומנם בכך שלא רצה להטריד את דודו - אשר לדבריו "שוהה ברוסיה ועסוק מאוד בעבודתו כמרצה באוניברסיטה" - אלא שלדברי השופט, משהופקד הסכום בחשבון המשותף ללא תמיכה ראייתית לגרסת התובע, הרי שהוא משותף לצדדים שווה בשווה.
בסיכום העניין הוחלט להחריג מחלוקת הרכוש את הדירה, אך להשאיר במסגרתה את 63,000 הדולרים, וזאת מבלי לחייב צד כלשהו בהוצאות משפט.
- ב"כ התובע: עו"ד איליה וייסברג
- ב"כ הנתבעת: עו"ד בובה לוי
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.