רוב המשפטים הפליליים בישראל מסתיימים בהרשעה. זיכוי הוא היוצא מן הכלל. אך זיכוי מיידי עוד לפני שלב ההוכחות? זו כבר תוצאה נדירה ביותר.
בית המשפט לתעבורה בחדרה זיכה נהג שהואשם בנהיגה בשכרות. בתום הדיון הראשון, השופטת מיכל דוידי קבעה שאין להמשיך אל שלב ההוכחות, מאחר שהמדינה לא הוכיחה את גרסתה, ולו לכאורה.
נגד הנהג הוגש כתב אישום שבו יוחסה לו עבירת נהיגה בשכרות, בטענה שבבדיקת "ינשוף" נמצא ריכוז אלכוהול בכמות של 325 מיקרוגרם בליטר אוויר.
הנאשם טען "לא אני נהגתי ברכב".
המדינה הביאה לעדות את השוטר שחתם על מסמך "מזכר לטיפול ראשוני בנהג החשוד בשכרות שעליו חתם. הוא סיפר שאינו זוכר את האירוע ומסר שמדובר במקום שבו מתבצעות בדיקות רבות של נהיגה בשכרות.
הוא העיד ששני שוטרים נוספים שהיו שם אמרו לו שיש "נהג שמתחלף", כלומר שהנאשם נהג אך התחלף לאחר מכן עם נהג אחר. השוטר נסע אליו וביצע לו בדיקת ינשוף. השוטר עצמו העיד כי "לא ראיתי החלפה בין הנהג לבין אחר ברכב".
הנאשם – שיוצג על ידי עוה"ד אליאס סיילס וירון בוכובזה – טען כי לא נהג ברכב, ולכן גם אין משמעות לתקינותו או אי תקינותו של מכשיר הינשוף או ליתר המסמכים שהמדינה הגישה לעניין בדיקות השכרות.
בלשון המשפטית, טענתו הייתה כי "אין להשיב לאשמה" – טענת שנטענת מיד לאחר הקראת כתב האישום ולפיה יש לסיים את ההליך בזיכוי עוד לפני שניגשים לשלב ההוכחות – מאחר שמדובר בעבירת נהיגה בעוד שהמדינה לא הוכיחה את עצם הנהיגה על ידי הנאשם.
המדינה – שיוצגה עלי ידי עוה"ד מידד אזרזר – ביקשה לדחות את טענת ב"כ הנאשם, וטען שמדובר בטענה שיש לקבל רק במקרים מיוחדים מאד. לשיטתה, על פי פסיקת בתי המשפט, די בכך שנוצרה "עננה" מעל ראשו של הנאשם, על מנת שהוא יצטרך להשיב לאישומים.
השוטרים לא הגיעו
השופטת דוידי הסבירה כי מהותה של הטענה שלפיה "אין להשיב לאשמה" היא שהנאשם אינו חייב להשיב להאשמות המדינה במקרים שבהם המדינה לא הוכיחה את אשמתו, אפילו לא לכאורה.
לגופו של עניין, השופטת ציינה כי "צודק ב"כ הנאשם, כי עבירת נהיגה בשכרות הינה עבירת נהיגה, על כך יש להוכיח ראשית כי הנאשם אכן נהג. ברי, כי אין בעצם היותו של אדם שיכור כדי לבסס עבירה, אלא יש להוכיח כי נהג בהיותו שיכור".
בנוסף, השופטת הסבירה שגם אם תעניק את מלוא המשקל והמהימנות לראיות שהוצגו בפניה, עדיין אין אינדיקציה כלשהי או אפילו "בדל ראיה" לכך שהנאשם נהג ברכב.
בהקשר זה השופטת הזכירה כי השוטר שהעיד ציין שלא ראה החלפה, ואילו שני השוטרים הנוספים לא הגיעו להעיד בבית המשפט. בנוגע לעדות השוטר השופטת אף הסבירה כי מדובר ב"עדות שמועה", שאינה נתמכת באף מקום אחר בחומר החקירה שהוגש לבית המשפט.
"אין כל מזכר/דו"ח פעולה או עדות אחרת המראה, ולו באופן קלוש, כי בוצעה החלפה בין יושבי הרכב או כי הנאשם נהג בו והתחלף עם אחר", כתבה.
לפי השופטת, על מנת לבסס את גרסתה, היו אמורות להיות בתיק ראיות שמציינות מי ראה את ההחלפה, היכן בוצעה ההחלפה, מה היו תנאי הראות וכדומה. בפועל, כל הראיות הוכיחו לכל היותר את העובדה שהנאשם היה שיכור, אך לא שנהג.
התוצאה הייתה זיכוי מיידי.
לקריאת פסק הדין
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין